ה) ועתה ראה והבן איך האצילות לא נתקן בפ״א, רק לאט לאט באו תקונם זה אחר זה, ובכל פעם היה נוסף בו קצת תיקון, כי הרי בתחלה לא נעשה בחי' כלי בשום אופן. והנה נודע כי כל תיקון אינו אלא היות האור מתלבש בכלי, כדי שיוכלו התחתונים לקבל אור העליון. והנה לא התחיל בחי' הויות הכלי רק בעולם העקודים, אמנם לא נתהווה רק כלי א' מכל הי״ס שלו. ואח״כ בעולם הנקודים קודם שנשברו נתוסף בהם קצת תיקון, והוא, כי נתהוו י' כלים לי' ספירות שבו, גם תיקון ב', כי הג״ר יצאו ונתקנו דרך קוים, משא״כ בז״ת שיצאו זע״ז ולא נתקשרו. ואח״כ שנשברו הנקודים נתוסף בהם תיקון אחר והוא, כי גם ז״ת האורות שלהם נתלבשו דרך קוי כח״ב, כנ״ל. ואח״כ כאשר רצה המאציל לתקנם העלה גם את הכלים באצילות בסדר קוין, כמ״ש בע״ה. ואח״כ שנעשו בבחי׳ קוין בא עיבור א׳ של זו״ן, ונתוסף תיקון ב׳ שנכנסו האורות תוך הכלים, אמנם עדיין לא היה רק בבחי׳ ג׳ קוין בלבד, אשר זה נקרא אצלינו ג׳ כלילין בג׳, ואח״כ נתפשטו בסוד ו״ק בזמן היניקה. ואח״כ בזמן המוחין נשלמו כל הי׳ כלים.
ה) לא התחיל בחי' הויות הכלי רק בעולם העקודים: כלומר בע״ס דגופא דא״ק, לאפוקי מע״ס דראש א״ק, שאין שם בחי׳ כלי כלל ועיקר רק שרשים לכלי. אמנם נתבאר בענף ט׳ בפמ״ס, אשר יש ג׳ בחי׳ עקודים דהיינו: גופא דראש הא', וגופא דע״ב, וגופא דס״ג, וכלהו נקראו עקודים משום שאין שם אלא כלי אחד לכל עה״ס ונבחנים שעקודים בכלי אחד. עש״ה.
לא נתהוה רק כלי א' מכל הי״ס שלו: דהיינו מבחי״ד לבד. וע״כ הם ג״כ בבחי׳ קו אחד זה למטה מזה, כמ״ש בענפים הקודמים. וזה שמדייק הרב לעיל בענף א׳ וב׳ בסוד קו וצמצום, לכנות את הפרצופין דא״ק בשם קו אחד, כמ״ש שם.
בעולם הנקודים וכו' נתהוו יוד כלים וכו׳ ונתקנו דרך קוין וכו': כל זה נתבאר היטב בענה״ק, שמכח עליית מ״ן המשותפים מנה״י דס״ג ונה״י הפנימים דא״ק, שה״ס בחי״ב ובחי״ד תמים יחדיו, אז עלו ועשו בחי׳ קו שמאל בכל ספירה וספירה עד חכמה דכתר, ונעשה כלי ובחי׳ דין בכל עשר הספירות וגם ב׳ קוים ימינא ושמאלא, ואח״כ בסוד הזווג הנעשה בחו״ב דכתר נמשך קו האמצעי בכל עה״ס ע״ש. וכ״ז עדיין לא היה אלא בראש דנקודים אבל לא בז״ת, כמ״ש שם.
ואחר כך שנשברו הנקודים וכו׳ גם ז״ת האורות שלהם נתלבשו דרך קוי כח״ב וכו': והיינו התיקון דיציאת אמא לחוץ מאבא עילאה, שבאה למקום גופא דיליה, ונתפשטה שם לראש בג׳ קוים שנק׳ התפשטות כח״ב למקום חג״ת, ואז נתעלו שם האורות דז״ת, שאורות דחסד נצח עלו ביש״ס שהוא סוד התפשטות חכמה. ואורות גבורה והוד לתבונה שהוא סוד התפשטות בינה. ואורות ת״ת יסוד ומלכות לקו האמצעי שלהם שנק׳ התפשטות כתר או דעת.
בא עיבור א׳ של זו״ן וכו': כל ההמשך יתבאר בע״ה במקומו.