כג) ועתה נבאר טעם אל המלכות למה היא ג״כ עלתה עד הדעת למעלה מן הת״ת, והענין הוא, כי המלכות נקראת עטרת בעלה ועולה למעלה מן הת״ת, ובפרט עתה אשר היה לה רשימו מן הדעת. כי כאשר ירד אור הדעת עד מקום המלכות דאצילות בעת שנשבר הכלי שלו כנ״ל, הניח שם רשימו דיליה, וכאשר מלכה המלכות במקומה, לקחה את הרשימו הזה ועלתה עד מקום הדעת עצמו. וגם סיבה אחרת, כי ע״י עלייתה שם היא קושרת מלמטה למעלה כל הו״ק, ועי״ז הקשר מתתקן יותר, לפי שנ״ה היו שניהם בקו השמאלי במקום גבורה, ועתה נפרד הנצח מן ההוד והלך ועלה עם החסד בקו ימין שבו. ע״י הקשר הזה והאיר בו״ק. והרשימו שהוא בגבורה, האיר בקו שמאל, והשאיר שם את ההוד במקומו. ואותו הדעת בעצמו עטרא דחסד האיר בקו ימין, והמשיך שם את הנצח, ועי״ז נתקן האצילות.
כג) ועתה נבאר טעם אל המלכות וכו׳ המלכות נקראת עטרת בעלה וכו': והיינו ע״ד שנתבאר לעיל במדרגת היסוד, משום שהמלכות נבחנת גם כן בבחי׳ כללות ה״ח וה״ג כמו אור היסוד, בסוד איהו כל ואיהי כלה, כנ"ל בדברי הרב ענף כ״ב אות כ"ב, וע״כ אין לה יחס בת״ת רק בדעת כי שם מקומה, כמ״ש באור היסוד עש״ה. כי אותם הכללות בה״ח וה״ג שבאור המלכות, המה ממש כבעת היותם בכלי הדעת בבחי׳ הקיבוץ דה״ח וה״ג שבראש, וע״כ בעודה שם נקראת המלכות עטרת בעלה דהיינו כתר שלו, דכל ראש נק׳ כתר, ועטרה וכתר אחד הוא כנודע. וכשיורדים למטה מהגוף בסוד הכללות במלכות, אז נקראת כלה.