כב) אח״כ מלך מלך הז', שהוא המלכות בכלי שלה היא לבדה, ואז המשיכה כללות ה״ח במלכות דיש״ס וכללות ה״ג במלכות תבונה, כי גם המלכות יש לה כללות ע״ד הנ״ל ביסוד, כי גם הוא נקרא כלה כמו שהיסוד נקרא כל, וכשמתה היא אז ירדו כללות ה״ח וה״ג ממלכות דיש״ס וממלכות דתבונה, והכלי דמלכות ירד לבריאה, גם עתה נגמרו כל אחורים של ד' פרצופין דאו״א וישסו״ת ליפול לגמרי.
כב) אח״כ מלך מלך הז' וכו' וכללות ה״ג במלכות תבונה וכו': כבר נתבאר שכל ענין הראש דישסו״ת הזה, הוא בחי׳ אח״פ שיצא לחוץ מראש דאו״א עילאין, עש״ה בכל ג׳ ההבחנות. ונמצא אשר בטרם שיצאו אח״פ לחוץ, היה זווג דאו״א עילאין בפה, הכולל ב׳ ראשים אלו יחד. כי בסוד הגדלות נעשה הזווג למטה בפה, וישסו״ת שהם אח״פ נעשים כבחי׳ או״א עי׳, כמבואר שם בהבחנה הג', אלא אח״כ כשנתבטל הזווג ופב״פ דאו"א עילאין, אז נחלקו אח״פ ויצאו לבר ומלכו בבחי׳ ישסו״ת, ונמצא אשר המלכות העומדת בפה דאח״פ שימשה ג"כ לאו"א עילאין, ואע״פ שכבר נזדככה מבחי׳ מלכות דאו"א עי׳, כנ״ל, אמנם גם כאן בישסו״ת נזדככה ג״כ לבחי׳ שורש כנ״ל, וא״כ יותר יפה לה להתפשט בבחי׳ המלכות שבה דבחי׳ או״א עי׳, שהיא מדרגה היותר חשובה.
ולפיכך יצאו כאן היסוד והמלכות בב׳ בחי׳ כללות. שהוראתו, בחי׳ המסך שעליו נעשה הזווג כנ״ל, אשר זה הכללות השייך לראש דישסו״ת יצא בכלי היסוד, וזה הכללות שנשאר בפה מעת השימוש לאו״א עילאין, הוא שיצא במלכות.
ובזה תבין, ההבחן בין כל לכלה, וז״ס אבא יסד ברתא, והבן ואכמ״ל. וזהו מה שביאר הרב בענין החזה שאין שם מלכות ממש וכו', והיינו כדברינו, אמנם הוא מרמז בבחי׳ או״א וישסו״ת דעולם התיקון המלבישים כן לא״א דאצילות, שעדיין אין אנו בביאורם כאן.