יח) וכאשר הגיע האור לב׳ שלישים תחתונים דת״ת, אז נגמרו כל אחורי או״א עילאין לירד, והמשיך החו״ג ברישיהו דישסו״ת כי שם הוא מקום ראשם יחד. וכשמת ירדו ג׳ מלכים בכלי הה' שהוא נצח, ואז ירדו החסדים מרישא דיש״ס וגבורות מרישא דתבונה, עד למטה בגופא דלהון, וגם ישסו״ת נגרע מהם הבחי׳ דהסתכלות עיניהם זה בזה, ע״ד הנ״ל באו״א עילאין.
יח) וכאשר הגיע האור לב' שלישים תחתונים דת״ת וכו׳, ברישייהו דישסו״ת וכו': וצריך שתזכור כאן היטב כל המתבאר לעיל בענף ט׳ בפמ״ס בסדר התפ״א והתפ״ב, הנוהג באצילות הפרצופין עש״ה, אשר אחר שמתפשט פרצוף הראשון בב׳ בחי׳ ההסתכלות לראש וגוף, נמצאות ע״ס דגוף בבחי׳ הזדככות המסך על סדר ד׳ בחי׳ ממטה למעלה, עד שמזדככת כל העביות שבמסך, וממילא בטל כל בחי׳ הזווג והאו״ח, וכל התפשטות האור ההוא דע״ס דגופא מסתלק. ואז חוזרת מאליו, ומתחזקת העביות דבחי״ב ונמשכת למסך ונעשה זווג חדש, ויוצאות שם ע״ס חדשות במקום ע״ס דגוף הראשונות שנסתלקו, והמה יוצאות ג״כ בב' בחי' הסתכלות: ראש, וגוף, ונק' התפשטות ב' שהמה בחי' בן ותולדה לפרצוף הראשון. ומקום יציאתם מפה דראש דפרצוף הראשון ולמטה, ומלבישים על גופו ומאירים לגופו, דהיינו לכל אותו המקום שנסתלק משם התפשטות הקדום, באופן שהמה ממלאים מקומם, עש״ה טעמו וממשו.
וע״פ הדברים האלה תבין ג״כ, דאחר שנשברו ג' המלכים: דעת, חסד, וגבורה, וגם שליש העליון דת״ת, דהיינו בסדר הזדככות המסך ממטה למעלה כאמור עד שנזדכך לגמרי ובטל אור הזווג באו״א כנ״ל, אז חזרה מאליו העביות דבחי״ב אל המסך, כנ״ל בפמ״ס ענף ט׳ ובפתיחה עש״ה, ונעשה זווג חדש על המסך הזה דבחי״ב, ויצאו ע״ס חדשות מזווג ההוא בהסת״א לראש והוא הנק' ישסו״ת. ובהסת״ב לגוף, שהמה נקראים: ב״ש תחתונים דת״ת, ונו״ה, ויסוד ומלכות, כמ״ש בע״ה.
ומקום יציאתם הוא מפה דפרצוף הקודם שהוא פה דראש, הנק' או״א עילאין, ומלביש מפה ולמטה לגופא דאו״א עילאין. דהיינו מקום בחי' הסתכלות ב' דאו״א אשר נתפשטו לדעת וחסד וגבורה וש״ע דת״ת הנ״ל, דהיינו עד מקום החזה דת״ת. באופן שהחזה הזה הוא ממש הפה דישסו״ת, והמלכות דפה הזה התפשטה למטה בסוד הסתכלות ב' לגוף כדי לגמור הכלים.
ובזה תבין סוד התפשטות כח״ב למקום דעת חו״ג וש״ע דת״ת עד החזה, המובא לקמן בדברי הרב בענף כ״ד וכ״ה ע״ש. דהיינו שמילוי האחוריים דאו״א בסוד רישא גזעא ושבילא שנקרא כח״ב דנקודים והיותם בחי' הגדלות וג״ר דאותם כח״ב כמו שהארכנו לעיל, הנה אחר הביטול והשבירה נפלו לבחי׳ התפשטות שניה הנ״ל הנקרא ישסו״ת, למקום ג׳ הבחי׳ דישסו״ת רישא גזעא ושבילא, שהם במקום דעת חסד וגבורה עד ש״ע דת״ת כנ״ל.
באופן שבחי' קוץהתחתון ושבילא, דהיינו כללות ה״ח וה״ג הם במקום שהיה ש״ע דת״ת הנקרא יסודות דישסו״ת. ובחי' גזעא וגופו של היוד הוא במקום שהיו מלכי חו״ג והם שנק' גופא דישסו״ת. וקוץ העליון ורישא דהיינו קיבוץ דה״ח וה״ג שנמשך להם מנה״י דאו״א עילאין שנקרא הסתכלות עינים דישסו״ת, הוא במקום מלך הדעת שנשבר דהיינו מפה דראש או״א עד הכתפין, כלומר בחי' הגרון.
אמנם אל תטעה להבין שבחי' הישסו״ת עצמו נתחלק מתחילתו על ג' זיווגים הללו, שהרי כל עיקרם אינו אלא זווג אחד וע״ס שיצאו על המסך שנתעבה בבחי״ב בבת אחת מחזה ולמעלה עד הפה דראש דאו״א, אלא מתוך שהכלים התחתונים דנקודים יצאו פרודות בקו אחד זה למטה מזה וע״כ לא היה יכול האור הנמשך מתיקון קוין דישסו״ת להתפשט בהם אלא בזה אחר זה, שבאופן זה היה נתמעט קומתם ויורד, כמ״ש לעיל באו״א עי' עש״ה.
ומתחילה נעשה הזווג בבחי׳ הסתכלות עיינין דישסו״ת, ועלה האו״ח מהמסך שביסודות דישסו״ת דהיינו ממקום החזה ולמעלה עד הפה, ואז יצאו ע״ס דהסת״א בקומת כתר בינה, שנק' הסתכלות עינים דישסו״ת. ואז כדי לגמור הכלים נתפשטו בהסתכלות ב' מחזה ולמטה עד סיום הת״ת והיינו ג״כ כל כללות הע״ס דהסת״ב, שהם ד' אורות דת״ת נהי״מ, כנ״ל.
וזה אמרו, כאשר הגיע אור לב' שלישי התחתונים דת״ת אז נגמרו כל אחורי או״א עילאין לירד. כלומר, אחר ביאת התפשטות הב', שיצאו ע״ס דקומת כתר בראש וגוף, שנמשך עד סיומו של הת"ת, אז נמצאו שבחי׳ מילוא האחורים שהיו מגדילים גדלות דכח״ב של הנקודים, כל זה נשפל ונתמעט עד גמירא, כי יצאו מבחי׳ כח״ב וירדו לבחי׳ מפה דכח"בדנקודים ולמטה, דהיינו לדעת וחג״ת. ונמצא, שנגמר ירידתם ויציאתם, מבחי׳ כח"ב ואו"א עילאין לגמרי, והבן היטב.
והמשיך החו"ג בראשייהו דישסו״ת וכו': כאן צריך לזכור היטב כל המתבאר בענפים הקודמים, בדבר ההבחן מאו״א עי׳ לישסו״ת: שהם נק׳ ע״ב, וס"ג. ובעיקר צריך לזכור דברי הרב בענף ט״ז במה שמבחין בס"ג בדבר התחלקותו, אשר מטרם שנחלק יהיה כולו בחי׳ נוק׳ לע"ב. ואח"כ שנחלק הס"ג לב׳ בחינות, אז בחי׳ ראשונה נרמזת במילוי ו״ד דיו״ד דהויה הכוללת, ונק׳ אהיה דיודין, והיא נוק׳ לע״ב הנק׳ אמא עילאה. ובחי׳ שניה נרמזת בה׳ ראשונה דהויה הכוללת, ונק׳ הויה דס״ג וישסו״ת. ועיין בפמ״ס שם ביאור הדברים האלה בארוכה, כי מכח תיקון קוים ומ״נ, נחלקה כל מדרגה וכל ראש לב׳ בחינות: פנימי וחיצוני, והיינו בנקבי עינים. באופן, שע״ס דראש ס״ג: כ״ח ובינה וזו״נ, המכונים: גלגלתא, עינים, ואזן חוטם פה, נחלקו לב׳ ראשים, שראש הפנימי יוצא מעינים ולמעלה, והוא הנק׳ ע״ב או או״א עילאין. וראש החיצון יוצא מעינים ולמטה, דהיינו באוזן חוטם פה, והוא הנק׳ ס״ג או ישסו״ת, וז״ס התחלקות הס״ג לב׳ בחי׳ האמור בדברי הרב.
ויש כאן ג׳ הבחנות עקריות:
א) אשר המלכות שה"ס ה׳ תתאה, שהיתה בטרם ההתחלקות במקום הפה דראש, עלתה עתה למקום נקבי עינים. והחכמה שה״ס העינים אתתקן עמה בדו"נ, דע״כ יצאו ע״ס דראש מעינים ולמעלה, דהוא משום עליית המלכות מפה לעינים. ונמצא משום זה, שראש החיצון הנק׳ אח"פ חסר ה' תתאה, ואין בראש הזה כי אם יה"ו, משום שכבר עלתה בנקבי עינים, כמובא בדברי הרב לעיל בענף י״ד בסוד אני ישנה אני שניה עש״ה.
ב) אשר הישסו"ת שהוא ראש החיצון הנ״ל, כבר יצא מבחי׳ ראש והיה לבחי׳ גוף וחג״ת, כי כל ההבחן מראש לגוף הוא בזה, אשר בראש הא״ס ב״ה הוא שרשו, והנוק׳ והאו"ח משמשים שם ממטה למעלה. אמנם הגוף כבר הנוק׳ והאו"ח הם נעשים לו לשורש, דהיינו אותה הנוק׳ המשמשת בראש ומעלה שם ע"ס דאו״ח ממטה למעלה, מתפשטת בעצמה פעם ב׳ ממעלה למטה בסוד הסת״ב, שמזה נעשה הגוף, נמצא שהנוק׳ היא שרשו, והבן היטב. ולפיכך,אחר שהמלכות וה"ת שבפה אתתקנת לנוק׳ דחכמה במקום נקבי עינים, נמצאים האח"פ בבחי׳ תולדה מנוק׳ הזו שבעינים, וע״כ כבר המה גוף ולא ראש, שז״ס אבא הוציא את אמא לחוץ אודות בנה ואבא עצמו אתתקן בדו״נ, כמ״ש באורך בענפים הקודמים.
ג) אשר התחלקות זו נוהגת בעת קטנות הפרצופים, אמנם בהשגת הגדלות אז חוזרת המלכות דנקבי עינים למקומה הקדום בפה, ונעשה הזווג הפנימי דאו״א עי׳ בפה דראש. ונמצאים בזה אשר אח״פ שנעשו לגופא, חוזרים לבחי׳ ראש כמקודם שנתחלקו, וע״כ נבחן עתה אשר ישסו"ת ואו״א עילאין נעשו לפרצוף אחד, והבן היטב. וצריך לזכור ג׳ הבחנות הללו בכל מלה ומלה מדרוש זה.
ובזה תבין, שאחר ירידת אחורים דאו״א לגמרי וחזרתם לאב״א וקטנות, אז נעשה התחלקות הס״ג לב׳ בחי', ואז יצאו ע״ס דישסו״ת שהם אח״פ לבר מרישא, שנבחנים בערך או״א עי' לבחי׳ חג״ת וגופא, משום שנוק׳ דאו״א עי׳ היא שורשם, והבן זה.
אמנם עכ״ז נבחן בהם ראש וגוף, והיינו משום חידוש הכלים שבהם, דהיינו הכלים ממסך דבחי״ב שנתחדשו עתה בראש הזה וכנ״ל, אשר בהסת״א יוצאים רק שרשים דכלים אלו ואז נק' ראש, ובהסת״ב שנק׳ גוף המה נגמרים כנודע. ולפיכך נבחנים גם כאן ה׳ בחי' בעביות שבמסך דבחי״ב, ע״ד שביארנו לעיל במסך דאו״א עי׳ שהוא במסך דבחי״ד.
ומתחילה יצאה בחי״ד שבמסך דישסו״ת, ונעשה הזווג בקומת כתר, אמנם בכתר בינה, להיות כלל המסך הזה אינו אלא בחי״ב כנ״ל. ואח״כ נעשה הסת״ב, ונמשך האור לב׳ שלישי ת״ת, אמנם תזכור מ״ש לעיל אשר בהסת״ב הזה נמשך תיכף כללות האור מעה״ס הנק׳ ישסו״ת בבת אחת אל הת״ת, וג׳ החלקים שיצאו אח״כ בנהי״מ, המה רק בחי׳ מיעוטין. שאור הכללי הזה שבת״ת נתמעט בזא״ז מסיבת השבירה.
וזה אמרו, וכשמת ירדו ג' המלכים בכלי ה' שהוא נצח. כלומר, שנתמעטה קומת האור שהיתה בת"ת מקומת כתר וקיבלה לקומת חכמה, שהסת״ב דקומת חכמה דבינה הוא נמשך לנצח שעדיין כולל ג׳ מלכים.