ג) ואח״כ כשרצה להוציא מ״ה וב״ן שהם ענפי זו״ן, אז נזדווגו ע״ב ס״ג הפנימיים שהם חו״ב ממש, ואז נברא העולם במדה״ד ויצאה בת מתחילה שהיא שם ב״ן בפנימית דא״ק. ואח״כ יצאו ענפיו לחוץ דרך העין, ובאו מטבורו דא״ק ולמטה. ולא נתקיימו הענפים שבחוץ, עד שחזרו להזדווג והולידו בן שהוא שם מ״ה בפנים ובחוץ והיא מדת הרחמים ונתקיים העולם, כמשארז״ל על פסוק ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים. והבן אמרם העולם, כי מציאות העולם הם הז׳ תחתונות לבד שהם זו״ן, אלא בראשונה היו זו״ן נקבות מצד דין שהוא שם ב״ן ואח״כ היו זו״ן זכרים משם מ״ה, כי כל מ״ה וב״ן נק׳ בשם עולם.