א) א״ק כולל ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן בעצמותו וכל אחד מאלו הד' נכללו מארבעתן, ויוצאים ממנו ג״כ אורות לחוץ שהם ענפיו. והע״ב הוא במוחין דיליה נגד א״א ואבא דאצילות. ולעילא מגלגלתא דיליה יש בו דוגמא בחי׳ עתיק דאצילות וס״ג דיליה מאוזן ולמטה עד טבורו והוא כנגד בינה דאצילות. ומ״ה וב״ן דיליה מטבורא ולמטה כנגד זו״ן דאצילות.
א) א״ק כולל ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן וכו': כמ״ש הרב לעיל, אשר בא״ק יש הויה פנימאה שמכל אות שבו יוצאת הויה שלימה לחוץ. ומהיוד יוצאת הויה דמילוי ע״ב, ומה׳ ראשונה יוצאת הויה במילוי ס״ג, ומהו׳ הויה דמ״ה, ומה״ת הויה דב״ן, ע״ש.
וזה אמרו כאן שא״ק כולל עסמ״ב בעצמותו. דהיינו בפרצוף הפנימי שבו שנק׳ פרצוף הכתר, שעסמ״ב אלו ה״ס הויה פנימאה הנ״ל, שמד׳ אותיותיו יוצאות ד׳ הויות עסמ״ב לחוץ. ולפיכך אומר שכולל עסמ״ב, כלומר שעסמ״ב עומדים להתפשט ולצאת לחוץ מכל אות דהויה שלו, ולפיכך נבחן בעצמו ג״כ אשר כל אות כוללת הויה שלימה.
וכל אחד מאלו הד׳ נכללו מארבעתן: כי כל אחד ואחד מאלו ד׳ הויות דעסמ״ב שיצאו נבחן בחיוב שיש בו ג״כ הויה פנימאה, שמד׳ אותיותיו יוצאות ד׳ הויות עסמ״ב. כמ״ש בארוכה לעיל בענף ט' עש״ה.
ויוצאים ממנו ג״כ אורות לחוץ שהם ענפיו: יש כאן ב׳ בחי׳ ענפים היוצאים לחוץ, בחי׳ א׳ מכונה: עצמות גידין בשר עור, שהמה ענפים ולבושים דעסמ״ב היוצאים לחוץ מפרצוף הפנימי הנק׳ מוחא. ובחי׳ השניה ה״ס שערות רישא ודיקנא, ושמתחת החזה ואצילי ידים וזקן התחתון, כמ״ש בפמ״ס בארוכה, שהמה בחי׳ הענפים היוצאים לחוץ מכל גוף פרצוף הנכלל ממוחא עצמות גידים בשר ועור, שהרי המה תלויים מחוץ לעור.
והע״ב הוא במוחין דיליה ננד א״א ואבא דאצילות: כמ״ש בענף ט׳ אשר פרצוף ע״ב דא״ק יוצא מפה דראש של פרצוף הפנימי ומשם מתחילה קומתו, ונמצא מלביש על הגוף דפרצוף הפנימי שנק׳ גלגלתא. וא״א דאצילות ה״ס אח״פ דראש הפרצוף הפנימי, אמנם מתלבש בראש דע״ב, להיות שלמעלה מגלגלתא דא״ק אין שם בחי׳ כלי כלל ועיקר.
ולפיכך אומר הרב אשר אבא דאצילות ה״ס הויה דע״ב, וא״א דאצילות שה״ס מחצית הכתר התחתון דהיינו אח״פ דכתר כנ״ל הם שניהם בחי׳ ע״ב, דהיינו כמבואר שאח״פ דכתר מתלבשים בראש הע״ב, גם נודע שא״א נוטל בחי׳ ע״ב דמ״ה החדש.
ולעילא מגלגלתא דיליה יש בו דוגמא בחי' עתיק דאצילות: והיינו הראש דפרצוף הפנימי, כמ״ש היטב בפמ״ס בענף ט׳, ומשם תבין אשר הראש דע״ס הראשונות דכל פרצוף פרטי ה״ס עתיק, שמפה שלו ולמטה דהיינו ע״ס דגוף הם נק' פרצוף גלגלתא, שהוא תחילת גילוי האו״ח דמלכות של ראש הפרצוף דע״ס ההם שבו מתגלים ענין הכלים, ולפיכך תחילת קומה דכל פרצוף מתחילה בגלגלתא, כי למעלה מזה אין בחי׳ כלי ניכר כלל.
וס״ג דיליה מאזן ולמטה עד טבורו: וצריך שתזכור בכל ההמשך של הדרושים דא״ק שמטרםעולם התיקון, אשר כל המדובר בהם הוא על שם העתיד. כלומר, דאחר שנתקן עולם התיקון בסוד אבי״ע אז גם בעליונים מהם הושרשו אותם התיקונים בבחי׳ שורש להם, כדברי הרב לעיל בענף ה׳ וז״ל:
כבר ידעת שאין בנו כח לעסוק קודם אצילות עשר ספירות ולא לדמות שום דמיון וצורה וכו' עש״ה. ונודע שבפרצופי א״ק לא היה בחי' אצילות עשר ספירות שפירושו עשרה כלים, כי שם ספירה יורה על כלי שהעצמות מלובשת בה בכל התיקונים הרצויים, כמ״ש הרב בכ״מ דאין לך ספירה שלא יהיה בה אבי״ע.
וכבר נתבאר שהתיקונים דעשרה כלים הראויים להתלבשות העצמות מתחילים מאצילות עולם התיקון, וא״כ איך אפשר לדמות איזו צורה של ספירה ופרצוף, ומכש״כ שערות רישא ודיקנא שהמה באים ונתקנים מבירורי שביה״כ כנודע, אלא כל המדובר בפרצופי א״ק הכל על שם העתיד להיות. ורצה הרב להודיענו כל דבר בשורשו, משום שא״א להבין שום חכמה זולת הידיעותהראשונות ומכ״ש בחכמת האמת. לפיכך הוא מדבר בהם בכינויים דעולם התיקון וסמך עצמו על האזהרה הנזכרת וכל הזוכר לא יכשל. וע״ש בפנים מאירות ענף ה׳ אות א׳ ד״ה דרך משל.
וזה אמרו, וס״ג דיליה מאזן ולמטה עד טבורו כנגד בינה דאצילות, עכ״ל. כלומר, אחר כך בעולם התיקון כשנתקנה בינה דאצילות אז תמצאנה מושרשת בא״ק מבחי׳ אזן ולמטה עד טבורו. וענין השרשה זאת מתחלת מעת עליית המ״ן לנקבי עינים, אשר מכוחו יצאו אח״פ לבר מרישא דע״ב ונעשה לרישא דס״ג, כמבואר בענפים הקודמים והכלל הזה נוהג בכל הראשים דכל הפרצופים עד לפרטי פרטיות, כמ״ש בענף ט״ז אשר מעינים ולמעלה דכל ראש נחשב לע״ב ומוחין וחכמה ויוד דהויה הכוללת, ובחי' אח״פ דכל ראש נחשב לס״ג וה׳ ראשונה דהויה הכוללת ובינה. גם נתבאר אשר ס״ג דא״ק זה המתחיל מאח״פ נשלם על הטבור, כמ״ש שם היטב ע״ש.
ובאמור תבין שדברי הרב האמורים בזה הענף המה כוללים, כלומר דלא ירד כלל למצבים הפרטיים המשתנים בכל פרצוף, דהיינו על דרך פנימיות וחיצוניות והלבשתם המחולפת וכו' כמ״ש בענפים הקודמים, אלא להיפך שמדבר רק מהבחי׳ ההם השוים בכל הפרצופים. ומזה נשמע אשר בכל הפרצופים תהיה התחלת קומתם מגלגלתא, ולמעלה מגלגלתא אין מהם שום תפישא והשגה כלל ועיקר להיותו בחי׳ עתיק. גם מגלגלתא עד האזן נחשב לפנימיות בכל הפרצופין, כלומר שעצמותם אינה מתגלה כלל וכלל לחוץ זולת הארתם לבד שמתגלה, וזה ג״כ רק על ידי החיצוני המגולה, וחיצוני זה הוא הנק׳ בינה או ס״ג המושרש מאח״פ דכל פרצוף עד הטבור שבו, ועד״ז תקיש לכל המתבאר בהמשך ענף זה. וידיעה זו היא היישרה מצויינת להבין עמה כל השינויים והחילופים שבין פרצוף לפרצוף כמ״ש בפרצופי אבי״ע, כי סוף כל סוף אינם זזים מהחוקים הראשונים האלו.
ומ״ה וב"ן דיליה מטבורא ולמטה כנגד זו״ן דאצילות: גם זה תבין ע״פ המתבאר לעיל אשר נוהג בכלהו פרצופים מראש האצילות עד סוף העשיה, שמטבורו ולמטה דכל אחד ואחד שולטים בו כל החוקים הנוהגים במ״ה וב״ן, והבן מאד.