א) ונבאר עתה מציאת יציאתן לחוץ הנה כאשר יצאו אלו הנקודות שהם מכתר עד מלכות, היתה יציאתן היפך יציאת העקודים, כי שם ביציאת העקודים יצאת מלכות תחילה וכתר באחרונה וכאן בנקודים הוא להיפך, כי הכתר שלהם יצא בראשונה ובו היו כלולים כל הט׳ אחרים, ואח״כ יצאה החכמה ובו כלולים כל הח', וכעד״ז יצאה אמא ובה היו כלולים כל הז' אורות, ואז היתה היא נקראת אם הבנים, ואח״כ הוציאה היא הז' כלים כלולים בחסד, ואח״כ מתגלים בהגבורה, וכעד״ז עד לבסוף עד שנמצאת שיוצאת המלכות באחרונה מכולם.
א) ביציאת העקודים יצאת מלכות תחילה וכתר באחרונה וכו': ענין הקדמת המלכות לכתר בעקודים, כבר נתבאר לעיל באות ד׳ בפתיחה, כי באמת אין שם רק כלי אחד לכל עה״ס והוא כלי המלכות, שהיא מלבישה שם לכל ע״ס עד קומת כתר, וענין שאר הספירות דעקודים נתבאר שם, שזה היה בסוד הזדככות, כי ה׳ בחי׳ מסך יש במלכות דהיינו ע״פ ד׳ בחי׳ הנודעות והכתר, ובהזדככותה לבחי׳ ג׳ ה״ס ז״א שבה, ובהזדככותה לבחי׳ ב׳ ה״ס הבינה, ובהזדככותה לבחי״א ה״ס החכמה, ובהזדככותה לבחי׳ השורש ה״ס הכתר, ונמצא בזה שהכתר יצא לאחרונה, עש״ה.
וכאן בנקודים הוא להיפך וכו': כמ״ש בענפים הקודמים, אשר מכח עליית מ״ן שנתחדש כאן, נעשה בחי' כלי בכל עה״ס, שהרי המ״ן נתעלו עד הע״ב שבגולגלתא שה״ס כלי הכתר, כמ"ש הרב לעיל בענף י״ד וט"ו, שהאור יצא מנקבי עינים ע״ש. ועינים ה״ס ע"ב, כמ״ש שם בפמ"ס ובפמ"א. אמנם תדע, שנקבי עינים עדיין אינם חשובים כלי דכתר, משום שאפי׳ בתחתונים אין כלי בכתר וחכמה הפרטיים שלהם, ומכ״ש בכתר. והטעם, משום שבחי׳ המ"ן שבו המעלה או״ח הוא ממטה למעלה, וגם רק בסוד זווג פנימי. כלומר, שאינו מגולה לתחתונים, כמו שהארכנו בזה בענף העבר, אכן הכלי דכתר מתחיל מסוד האזן שבגלגלתא, שה״ס ס״ג, והוא להיותו מקבל האו"ח ממעלה למטה, כלומר, מהמלכות שבנקבי עינים ששם נמצא סוד המ"ן הנזכר, שהוא השורש לע״ס דאור אוזן הנ״ל, וכבר נתבאר שכל מלמעלה למטה ה״ס גוף וכלי, ע״ש. ומזה תדע שכלי דכתר נק' אזן, אבל לא למעלה מאוזן.
והנה בס״ג הזה דגלגלתא שה״ס האזן הנ״ל, נעשה הכלי מזווג הראשון שעלה בסוד המ"ן לנקבי עינים שה״ס ע״ב, ובו היו כלולים כל התחתונים בסוד ע״ס הראשונות היוצאות ע״י הסתכלות ראשון, שנק' ראש וכתר בסוד שרשים לכלים, אשר אח״כ עושה הסת״ב בשתי בחי' של התפשטות המלכות שלו ממעלה למטה לסוד גמר כלים, שהתפשטות א' הוא לגופו עצמו, והתפ״ב הוא למדרגה התחתונה הימנו, דהיינו הכלים דחכמה שנק' פרצוף אבא.
ונתבאר לעיל, אשר הסת״ב דעליון נעשה להסת״א בתחתון, מכח חידוש הכלים דתחתון שאין להם שורשים בהסת״א דעליון, עש״ה. ולפיכך גם פרצוף אבא וחכמה מתפשט בע״ס דראש ממטה למעלה להסת״א. ואח״כ עושה גם הוא הסת״ב בשתי בחי' של התפשטות, שהתפ״א לצורך גופו עצמו, והתפ״ב הוא למדרגה התחתונה הימנה,דהיינו לבחי' הכלים דבינה, שנק' פרצוף אמא. ועד״ז שאר הספירות.
והנך מוצא, אשר האורות מתפשטים בכלים ממעלה למטה בהיפך מהעקודים, כי מתחילה נתלבש כאן העצמות בכלים דכתר, ואח״כ ע״י זווג בסוד התפ״ב נמשך האור מכלים דכתר לכלים דחכמה. ואח״כ ע״י זווג בסוד התפ״ב נמשך האור מכלים דחכמה לכלים דבינה, וכו'.
וזה אמרו, כי שם ביציאת העקודים יצאה מלכות תחילה וכתר באחרונה, דהיינו כמ״ש לעיל, אשר בכלל לא היה שם רק בחי' כלי אחד, בסוד בחי״ד מד' הבחי' הנודעות, אמנם בכח״ב וז״א, לא היה בהם שום חיבור וענין לסוד כלים ואו״ח, כי לא נתקן המסך המעלה או״ח רק מכח צמצום א', ונודע שצמצום א׳ לא היה זולת בנקודה האמצעית ממש, שהוא בדיוק רק בחי״ד שנק׳ מלכות, אמנם בט״ס הראשונות לא נגע הצמצום כלל, כמ״ש בענף א׳ בפמ״ס עש״ה. וא״כ מאין יהיה שם בחי' מסך ואו״ח בט״ס הראשונות.
וענין עסמ״ב וע״ס שאנו מבחינים מטרם הנקודים, אינם רק מה׳ בחי׳ הנבחנות בבחי' העביות דמסך דבחי״ד עצמו, שנבחן בבחי' כחבזו״ן, דהיינו ע״פ העביות שבו, אשר הכתר דמסך הוא בחי׳ שורש לבד וע״כ הוא זך מכולם, והחכמה שבו היא בחי״א, שממנו מתחילה העביות להגלות בסוד בחי״ב, שהיא הבינה שבו. וז״א שבו יותר עב מבינה, בשביל שהוא הסבה לבחי׳ ד׳ בעצמה. ועיקר העביות נמצא בבחי׳ ד׳ דהיינו המלכות דמלכות, כאמור ומפורש בענף א׳ ובענף ד׳ עש״ה, ובפמ״ס ופמ״א. ונמצאים בזה אשר ע״ס דעקודים, שהכלים דכחבזו"ן שבהם הם ה׳ בחי' שבמסך דמלכות ע״ד הנ״ל, נמצאים שיוצאים ממטה למעלה, כלומר ע״ד הזדככות, שמתחילה נגלה כלי המלכות והמסך שהוא עב מכולם, ואח״כ התחילה ההזדככות כנ״ל, עד שהכתר שהוא זך מכולם יצא באחרונה.