ט) אח״כ הוא ו׳ דס״ג הכולל, והוא ו״ק, ז״א שלה דתבונה, ואז ב׳ נקודים התחתונים מן היוד שיש ביוד דמילוי ה׳ דבינה, כנ״ל, בבחי׳ פנימית עם חיצונית שלהם, ג״כ יורדים להעשות בחי׳ מוחין אל הו״ק אלו שהם ו׳ דס״ג הכולל, כדמיון התבונה שמתלבשת בסוד המוחין אל הז״א.
ט) אח״כ הוא ו׳ וכו׳ ז״א שלה דתבונה: והיינו שם מ״ה דס״ג, שה״ס ו׳ דהויה הכוללת דס״ג, שהיא המדרגה התחתונה דס״ג דס״ג, שהיא ה׳ ראשונה דהויה דס״ג. וכבר נתבאר שה׳ ראשונה דס״ג מתחלקת על ראש וגוף, שהגוף נחלק על ו״ק ומלכות, דהיינו ג׳ ההין שבה, שה׳ ראשונה ה״ס ג״ר וראש, וה׳ השניה ה״ס ו״ק ואח״פ, וה׳ שלישית ה״ס התפשטות הפה, דהיינו מלכות. ועם זה תבין, שסוד הו׳ של הויה הכוללת, הוא ג״כ סוד אח״פ שה״ס בחי׳ התפשטות הב׳ דמלכות של ראש, המלביש על הו״ק דה׳ ראשונה, שה״ס הראש כנ״ל, באופן, שה׳ האמצעית ה״ס הפנימית. והו׳, ה״ס החיצונית ומדרגה תחתונה המלבישה עליה.
ואז ב׳ נקודים התחתונים מן היוד וכו׳: כי היוד דמילוי ה׳ ראשונה נבחנת על ב׳ ההין כנ״ל, ששניהם בחי׳ גופא דה׳ ראשונה, אלא שה׳ האמצעית הוא בחי׳ חג״ת או ו״ק, וה׳ אחרונה הוא בחי׳ התפשטות המלכות. וזה אמרו, ב׳ נקודים תחתונים מן היוד דמילוי ה', דהיינו: נקודה דו״ק, שהיא ה׳ האמצעית, ונקודה דהתפשטות המלכות, שהיא ה׳ אחרונה.
בבחי׳ פנימית עם חיצונית: כמו שנתבאר לעיל, שנבחן תמיד ב׳ פרצופין פנימי וחיצוני שיוצא מכל זווג דעליית מ״ן, עש״ה, שזה נוהג הן בעליון והן בתחתון. ולפיכך חיצוניות ב׳ חלקי היוד מתלבשים בחיצוניות הואו, ופנימיות ב׳ חלקי היוד, מתלבשים בואו הפנימי.