ג) ואמא זו היא יוד ספירות גמורות. ואמנם בהתחלקותה לב׳ בחינות כמ״ש, אז בחי׳ ראשונה נרמזת במילוי ו׳ ד׳ דיוד דהויה הכוללת הנזכר לעיל. ובחי׳ ב׳ נרמזה בה׳ ראשונה דהויה הכוללת כל האצילות, כנודע. ואז בחי׳ הראשונה הנרמזת במילוי יוד, נק׳ אהיה דיודין, ובחי׳ ב׳ נק׳ שם ס״ג. גם הראשונה נקראת אימא עילאה, או בינה, והב׳ נק׳ תבונה.
ג) אז בחי׳ ראשונה נרמזת במילוי ו׳ ד׳ וכו׳: ענין התחלקות זו כבר נתבאר לעיל בעה״ח בענף ה׳, שהיא מסיבת ירידת גופא דס״ג שה״ס נקודות תגין אותיות דס״ג, למ״ה וב״ן דא״ק שלמטה מטבור בסוד המ״ן, ע״ש. ומשם ואילך נחלקה הבינה לב׳ חלקים: אשר הטעמים שבה שה״ס ראש דס״ג נתחבר בבחי׳ ע״ב וחכמה, ונק׳ בשם או״א עילאין. ונקודות תגין אותיות שבה שה״ס גוף דס״ג, נשאר לבדו בבחי׳ ס״ג ובבחי׳ בינה, כמ"ש כאן בפמ״ס ע"ש.
ולפיכך, אימא עילאה שה״ס נוקבא דע״ב כנ״ל, כבר איננה בבחי׳ ס״ג כמו שהיתה בא״ק מטרם שעלתה גופא שלה בבחי׳ מ״ן, אלא שנתחברה לע״ב בבחי׳ נוקבא, כי נעשית לבחי׳ חכמה ויוד דהויה, אשר יוד פשוטה ה״ס אבא עילאה, ומילוי של היוד דהיינו ו״ד ה״ס אימא עילאה, נוקבא דאבא.
ובחי׳ ב׳ נרמזה בה׳ ראשונה וכו׳: כמבואר לעיל, אשר גופא דס״ג הקודם הוא שקיבל לבחי׳ הויה דס״ג השלמה שה״ס בינה וסוד ה׳ ראשונה דהויה הכוללת.
בחי׳ הראשונה וכו׳ נק׳ אהיה דיודין וכו׳: כי סוד שם אהיה, יורה, בחי׳ השורש לגילוי האור בו בעת שעודנו נעלם, כמ״ש בזוהר בהוראת השם אהיה, וז״ל: דזמין אנא לאולדא. כלומר, שנגלה זה השורש שהוא עתיד להאיר לאחר מכאן, אמנם שם הויה, יורה שכבר נתגלה האור הנרצה. וכבר נתבאר בפמ״ס ענף ט״ו, שנוקבא דע״ב זו היא סוד המלכות שבנקבי עינים, שבה נמצא שורש זה האור היוצא דרך עינים לע״ס דנקודות, בסוד אני ישנה אני שניה ע״ש, ועל שם סוד זה נקראו בשם אהיה במילוי יודין, להיות שבמקומה אין אור זה ניכר, כמ"ש הרב בענף ט"ו אות ו׳ שכל האור היוצא דרך העינים אינו ניכר למעלה מטבור והוא נבלע בעקודים, ע״ש. שז״ס דזמין אנא לאולדא, כי אחר שמתפשט למטה מטבור, אז מתחיל להאיר בגלוי ולא מקודם לכן.
ונודע, דה׳ פרצופין שבאצילות שבעולם התיקון המה נמשכין מה׳ פרצופין שבא״ק, אשר לפי״ז נחלק ג״כ ס״ג דאצילות לב׳ בחי׳ שהם: או״א וישסו״ת, המלבישים לאריך אנפין מפה דראש עד הטבור כמו פרצוף ס״ג המלביש לא״ק מפה עד הטבור, באופן שאו״א עילאין דאצילות ה״ס ראש דס״ג שקיבל לבחי׳ ע״ב ויוד ראשונה דהויה, שאבא ה״ס היוד הפשוטה ואימא ה״ס ו״ד, ובחי׳ אהיה דיודין, שנמשך מאותו השורש הנ״ל שביארנו באו״א דא״ק, ולהיות אור דאו״א דאצילות אינו מתגלה במקומו, אלאלמטה מטבור דא״א דאצילות דהיינו לזו״ן שערכם כמו ע״ס דנקודים גבי א״ק, לפיכך יהי׳ השם של נוקבא דע״ב, דהיינו אימא עילאה דאצילות, בבחי׳ אהיה דיודין, ומאותו הטעם שאמרנו באימא עילאה דא״ק, והבן.
ובחי׳ ב׳ נקרא שם ס״ג: דהיינו מטעם שנתבאר לעיל בסוד ישסו״ת דא״ק, אשר הוא קיבל לכל בחי׳ הויה דס״ג שהיה בא״ק מטרם עליית המ״ן. וכבר נתבאר שפרצופי אצילות נמשכים מפרצופי א״ק ע״ש, ועיין כאן בפמ״ס שהרחבנו הענין הזה ברחבו והקיפו.