ע) והנה העין נק׳ ג״כ ע״ש ס״ג כמו אח״פ הנ״ל, והוא בענין זה, כי הלא כאשר היה ג׳ בחי׳ הנ״ל שהם אח״פ, שהם הטעמים, היה שם ס״ג שלהם בחי׳ הוי״ה שהוא ס״ג, יו״ד ה״י וא״ו ה״י. אמנם בעין שהוא בחי׳ הנקודות הוא ס״ג של ג׳ פעמים אהיה, שהיא ג״כ גי׳ ס״ג, וזהו ס״ג אשר בעין.
והנה כל אהיה מאלו הג' לוקח כל בחי׳ כ״ב אותיות הנרמזים בקמץ פתח, כדי לעשות מהם כלים, ע״י הסתכלות העין בהם, וא״כ כל שם אהיה מהם כולל כל בחי׳ כ״ב אותיות, ונמצאו ג׳ שמות אהיה עם ג׳ פעמים כ״ב אותיות עם הכולל עולה ק״ל, גימ׳ עין. הרי איך שם ס״ג רומז ג״כ בעין.
וזהו פקח עיניך וראה, כי באוזן חוטם פה יש ג׳ פעמים ס״ג גימ' פקח עם הכולל, ואחריהם בא בחי' עינים, וזהו פקח עיניך, כי ג׳ אהיה אלו אשר בעינים הם בחי׳ אהיה ביודין גי׳ קס״א מנין עיניך עם הכולל. וזה וראה שוממותינו, כי כאן היה שממון גדול וביטול המלכים.
ע) והנה העין נק' ג״כ ע״ש ס״ג כמו אח״פ: כאן מתחיל לבאר מציאת העינים. וצריך שתדע שיש כאן ב׳ בחי׳ של אח״פ: בחי׳ א׳ היא מס״ג הראשון דא״ק, מטרם ירידתו לנה״י הפנימים דא״ק, שהיה רק כלי אחד לכל עה״ס וע״כ נקרא עקודים, שכל עה״ס נעקדים בכלי א׳. בחי׳ ב׳ דאח״פ הוא מהס״ג השני שיצא דרך נקבי עינים בסוד התפשטות ב׳. והנה אח״פ זה אורו קטן הרבה מאח״פ הראשון, כי אח״פ הראשון הוא בחי׳ ראש ממש, משא״כ השני כבר יצא מבחי׳ ראש וקיבל לבחי׳ תוך, דהיינו ט״ר דגוף, כמ״ש לעיל. אמנם גם אח״פ זה התפשט במקום של אח״פ הראשון, דהיינו למעלה מטבור, וע״כ נבחן גם הוא בשם ראש וטעמים דס״ג אע״ג שהוא בחי׳ תוך ונקודות דס״ג והבן היטב.
ובזה יתבאר לך מה שהרב קורא לאח״פ אלו בשם טעמים ובשם ס״ג דס״ג. ובזה תבין ג״כ מ״ש לקמן בענף ט״ו אות ו׳, וז״ל: והנה כל האור הנמשך עד הטבור אפי׳ שהוא מבחי׳ העינים, הכל הוא נבלע ונכלל בעקודים ולכן איננו ניכר, עש״ה. כי כונתו ג״כ על אח״פ דאור העינים הנ״ל, דאע״פ שהמה בחי׳ נקודות וס״ג דס״ג, מ״מ נכללים בעקודים ואינם ניכרים לבחי׳ עצמם, ונקראים ג״כ טעמים כמו העקודים שהם בחי׳ אח״פ הראשון.
אמנם בעין וכו' ס״ג של ג״פ אהיה וכו': זה סובב על סוד הנוקבא שבעינים שנק׳ בינה עילאה. כי העינים ה״ס חכמה והנוק׳ דחכמה שנתקנה שם מכח עליית מ״ן נק׳ בינה, ונודע שחכמה ובינה ה״ס ע״ב וס״ג. וע״כ משמיענו שחכמה ובינה אלו שבעינים שניהם הם בחי׳ ע״ב ולא ס״ג, אלא שחכמה ה״ס הויה דיודין ובינה ה״ס אהיה, כמ״ש בע״ח שער או״א פ״ט עש״ה. אמנם בהכרח אשר גם ס״ג כלול בבינה זו שהרי ממנה נולד ויוצא ואין לך נותן מה שאין בו. וזה שמרמז שג״פ אהיה בגי׳ ס״ג, והבן.
לוקח כל בחי׳ כ״ב אותיות וכו' ע״י הסתכלות וכו': כי כ״ב אותיות ה״ס המ״נ שעלו לשם, והסתכלות העין בהם היינו הזווג כנודע.
באוזן חוטם פה יש ג' פעמים ס״ג וכו': כי הבחן עסמ״ב הוא ע״פ ד׳ הבחי׳ הנודעות הנרמזות בד׳ האותיות דהויה: אשר ע״ב הוא בחי״א ויוד דהויה. וס״ג בחי״ב וה׳ ראשונה דהויה. ומ״ה בחי״ג וואו דהויה. וב״ן בחי״ד וה׳ אחרונה דהויה. וכבר ידעת שענין השיתוף דמדה״ר בדין ועליית מ״ן וכו׳ עד ההסתכלות בנקבי עינים, כל זה נעשה רק בבחי״ב שה״ס ה׳ ראשונה דהויה דהיינו בפרצוף ס״גדא״ק. גם לא בראש הס״ג המלביש מפה עד הטבור דא״ק, אלא בגוף ס״ג דא״ק שהיה מתפשט מטבור דא״ק ולמטה עד סיום רגליו, כי הוא נעלם ובא בפנימיות נה״י דא״ק בסוד השיתוף דמה״ר בדין. ועלה למ״ן וכו' עד שיצא לחוץ דרך נקבי עינים, בסוד התפשטות ב׳ מטבור ולמטה במקומו כבתחילה.
ומזה תדע דאע״פ דאותו הס״ג שיצא דרך נקבי עינים, בהכרח שכלול מד׳ הבחי׳ ומעסמ״ב כנודע, עכ״ז כל ההתחדשות הזו הנעשה מכח השיתוף דמה״ר בדין, אינו נוהג בכל עסמ״ב של פרצוף זה, אלא מס״ג שלו ולמטה לבד, דהיינו באותו החלק המיוחס לבחי״ב ולה׳ ראשונה דהויה שנק׳ נקודות דס״ג, לאפוקי בחלק העליון ממנו המיוחס לבחי״א וליוד דהויה הנקרא טעמים או ע״ב דס״ג, והבן היטב. וזה שמדייק הרב לומר, אבל הנקודות דס״ג הם עיקריות דס״ג, להשמיענו שכל השינויים והמקרים שנתחדשו באור העינים, אינם רק בס״ג דס״ג שה״ס ה׳ ראשונה דהויה, ולאפוקי מע״ב דס״ג.