ו) וזה היציאה נקרא נקודים, והוא מה שאנו קוראים יוד נקודות קודם אצילות, כי בחי' העקודים בראשונה נקרא נקודה אחת לבדה. ואח״כ נעשה סוד האצילות כמ״ש בע״ה.
ו) והוא מה שאנו קוראים יוד נקודות: פירוש, דעד כאן היה הכלי נמשך מבחי' צמצום א'. ונתבאר בענף א' אשר הצמצום לא נגע זולת בנקודה האמצעית ממש שהיא בחי' ד' מד' הבחי' הנודעות שנקראת מלכות. אמנם כאן בנקודים מחמת עליית מ״ן מלמטה מטבור דא״ק, עלתה הנקודה האמצעית ונכללה בכל ספירה וספירה מט״ס ראשונות כנ״ל, ונמצא על כן אשר כח נקודת הצמצום נכלל גם בג' בחי' הראשונות, שז״ס הכלי הנעשה בהם. וע״כ קנו כולם שם נקודה ונקראים משום זה עשר נקודות, והבן.
כי בחי' העקודים בראשונה נקרא נקודה אחת: פי' שמטרם עליית מ״ן לצורך נקודים לא היה ענין הצמצום רק בנקודה האמצעית ממש ולא נגע הצמצום כלל בט״ס הראשונות, וע״כ אין בהם מבחי' נקודת הצמצום כלום, זולת במלכות לבד שהיא הנקודה האמצעית. עי' לעיל בענף א'.
ואח"כ נעשה סוד האצילות: כלומר, אחר הסתלקות האורות דהתפשטות א' מגוף דפרצוף ב״ן ונשברו הכלים וירדו לבי״ע כמו שיתבאר במקומו אז נעשה עליית מ״ן מבי״ע לזווג העליון, שמשם נמשכת התפשטות ב' שנק' פרצוף מ״ה החדש שנמשך לאותו המקום של התפשטות א' דפרצוף ב״ן, ובזה נתפשטו ט״ס תחתונות לכל ספירה וספירה מע״ס דנקודים ונגמר ענין האצילות כראוי, כי נתלבש העצמות בכלים ושוב לא היתה הסתלקות כלל. כמ״ש בע״ה במקומו.