ב) הנה קודם מציאות העקודים, לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי, כי לא היה יכולת בכלים לסובלם, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחי' העקודים, ושם נעשה מציאות כלי א' אל האור הגדול ההוא, ואז התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה.
ב) הנה קודם מציאות העקודים וכו': כבר נתבאר ענין העקודים שהוא גופא דע״ב, וע״כ אומר שקודם זה דהיינו בראש ע״ב נחשב האור לבלתי מתפשט בכלי. וכבר ביאר זה הרב לעיל בענף ה' (ויש שם טעות דפוס כי במקום הסתכלות ב' כתוב הסתלקות ב' ועי' בשער הקדמות דף קמ״ו שכתוב שס הסתכלות ב') שמתחילה מתפשט כל אור בסוד הסתכלות א' עד המלכות בע״ס דאור ישר וחוזר שעושה בזה רק בחי' ראש, שאינו עדיין בחי' כלי רק שורשי כלים לבד. ואח״כ מתפשט האור בסוד הסתכלות ב' עד מלכות דמלכות, כלומר, מלכות של ראש מתפשטת לע״ס הפרטיות שבה ואז נעשה כלים לבחי' גוף, שנעשה בזה גבול וסיום לאור המתפשט. והיינו שאומר דמטרם מציאות העקודים דהיינו בראש דע״ב, לא היה יכולת בכלים לסבלו, כי דקים המה בבחי' שורשים בעלמא.
עד שהגיע וכו' אל העקודים: דהיינו עד שהתפשט בסוד הסתכלות ב' על מלכות דמלכות כנ״ל, שבזה נעשה מציאות כלי אחד אל האור ההוא.
ושם נעשה מציאות כלי א' וכו': ואע״ג דאמרינן דהמלכות מתפשטת לע״ס, דהיינו על ד' הבחי' דאו״י חו״ב ז״א ומלכות כנ״ל בענף ד' אמנם ג' בחי' הראשונות חו״ב וז״א נחשבות לבחי' אור כמו״ש שם ורק בחי״ד שהיא המלכות נחשבת לכלי. ולפיכך אומר שאין כאן אלא מציאת כלי א' לבד שה״ס מלכות.
ואז התחיל האצילות וכו' הגבלת האור: כלומר, שכאן התחילה האצילות להתפעל במדרגה הראשונה דהיינו מגולגלתא לבחי' ע״ב, אבל עדיין צריך לירד ולהשתלשל ג' מדרגות ס״ג ב״ן מ״ה, עד גמר האצילות כמ״ש לעיל. וזה אמרו, איזה מציאת הגבלת האור, דהיינו בערך שבין פרצוף גולגלתא לפרצוף ע״ב.
מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה: כלומר, מגולגלתא לראש דע״ב אינו נחשב לירידת מדרגה משום שאין בחי' כלי נבחן שם.