ו) והנה רצה להוציא גם מן מ״ה וב״ן שבו הפנימיים, חיצוניותם לחוץ. ואז עלו כל בחי' ס״ג הפנימיים הטמונים תוך מ״ה וב״ן הפנימים, ועלו עמהם מ״ה וב״ן הפנימים. ואז אלו מ״ה וב״ן הם המ״ן שלהם, אל הטעמים עצמם דס״ג שאינם מלובשים תוך מ״ה וב״ן. והם בערך או״א אל ישסו״ת, כי כמו שלצורך עיבור זו״נ מזדווגין או״א עילאין וישסו״ת נכללים עמהם, כן הכא הטעמים דס״ג מזדווגים עם כל ע״ב, ומכ״ש שהנקודות תגין ואותיות דס״ג מתחברים עמהם וטפלים להם, ולכן אינם עולים בשם, דוגמת ישסו״ת כנ״ל. ואז מולידים בחי' ב״ן דחיצוניות ולבושם לחוץ, הרי נולדה הנקבה עתה תחילה.
ו) ואז עלו כל בחי' ס״ג הפנימים וכו': דהיינו בחי' אותיות דחכמה החיצונה, ובחי' נת״א דבינה החיצונה, שהם מלובשים במ״ה וב״ן.
ואז אלו מ״ה וב״ן הם המ״ן וכו': פירוש, מ״ה וב״ן הפנימים ה״ס נהי״מ דבחי' ד', דעדיין לא נעשה בהם הבטישא והזיכוך, וע״כ עלו למ״ן לע״ב דגולגלתא. ואח״פ הפנימיים שהם בחי' חו״ב דא״ק הפנימי שנשתיירו בפנים, שמסבת המ״ן שקבלו לתוכם נעשין אח״פ הפנימיים בחי' נוקבא לע״ב דגולגלתא, והבן זה.
והם בערך או״א אל ישסו״ת: כלומר, דבחי' נת״א דס״ג ה״ס ישסו״ת שנתערבו עם מ״ה וב״ן ובאים לחו״ב למ״ן, ומ״מ ישסו״ת אינם עולים בשם, רק מ״ה וב״ן לבד, כמו שמפרש והולך.
ואז מולידים בחי' ב״ן דחיצוניות: דהיינו אור חדש דבקע לפרסא ומאיר דרך יסוד א״ק לנקודים, כמו״ש במקומו.
ולבושם לחוץ: היינו אור דישסו״ת שיצא דרך נקבי העינים ולחוץ, ומתפשט למטה מטבור לעולם הנקודים כמו״ש במקומו.
הרי נולדה הנקבה עתה תחילה: שה״ס ס״ג דס״ג שירדה ממדרגת הבינה וקיבלה לצורת המלכות שנקרא ב״ן, כמ״ש בע״ה. אבל ע״ס דמ״ה שיצאו לחוץ ממ״ה הפנימי נולדו אח״כ ויצאו ממצח דא״ק כמ״ש בע״ה.