ג) והנה מתחילה היה בא״ק כך: ג' ראשונות שבו שהם ע״ב כתר. ס״ג, חכמה ובינה. וזה הס״ג היה מחציו ולמטה שהם הנקודות שבו, מלובש מטבור ולמטה דא״ק תוך מ״ה וב״ן דא״ק. וכל זה הוא פנימיות א״ק עצמות אורות וכלים.
ג) ג״ר שבו שהם ע״ב, כתר: פירוש. התפשטות א' דע״ס דאו״י על המסך דבחי' ד', שחוזר ויוצא מהמסך ולמעלה ע״ס דאו״ח נקרא כתר. והוא משום דכל ה״פ שבהתפשטות זו קומתם שוה לכתר, כנ"ל בענפים הקודמים. ונקרא ג״כ בשם ע״ב הכולל להיות המסך מאור העב שבבחי' הד', אמנם טבע האו״פ לזכך את המסך, ובהיות אור א״ס ב״ה מזדווג על המסך בתוך דרגות זיכוכו יוצאות עי״ז הארות ה״פ דכתר לחוץ זה למטה מזה, כמו"ש לעיל בענף ג' בפנים מסבירות עש"ה כי שם מקומו. וע״כ מתחילת הזיכוך נעתק האור לחכמה. שאז נק' האור בשם ס״ג להיותו ס״ג אחור ומתמעט. ונסיגה זו מתחלת רק מפה דע״ב הכולל ולמטה, כנ״ל בענף ו' עש״ה בפמ״א בביאור מ"ה וב"ן. וע״כ נחשב רק הראש עד הפה לבחי' כלי הכתר, דעד שם ישנם לה' הפרצופין קומה שוה, כי גם אור הפה עולה ומלביש עד הכתר דראש, אמנם מפה ולמטה מתחיל הזיכוך, דהיינו רק במה שאור הפה מתפשט בע״ס למטה בערך שמלביש למעלה בראש, שאלו ע״ס דהתפשטות הפה נקרא גוף לבר מראש. וע״כ אומר הרב שג' ראשונות נקראות כתר, שמרמז על אור ישר שבראש שאין שם מאו״י רק כח״ב, שהם שורשים לגולגלתא עינים אוזן, אבל בחי' חוטם שהוא ז״א ובחי' פה שה״ס מלכות, הם מתפשטים בגופא לבר מרישא בסוד נה״י דז״א המתחבר בתוך המלכות עד הטבור, ומטבור ולמטה מתפשטת המלכות לבד. ונהי״מ אלו שה״ס הגוף, נקראים מ״ה וב״ן בכל מקום שהם, וזכור זה.
ס״ג חכמה ובינה: פירוש, הארות הראשונות היוצאות לחוץ מע״ב הכולל, נק' חכמה ובינה, ששניהם נקראים ס״ג הכולל.
וזה הס״ג היה מחציו ולמטה וכו': דע דסוד החצי והמחצה בכל מקום שהוא, יורה על הבחן המלכות, שכל פרצוף נבחן ממלכות ולמעלה שה״ס ראש, ובבחי' פה דראש המעלה או״ח ממטה למעלה. ונבחן עוד ממלכות ולמטה, שהוא בבחי' גוף שהוא התפשטות ע״ס דמלכות גופי', ששם נעשין הביטושין דאו״מ באו״פ, ע״ד שנתבאר לעיל ענף ו' ע״ש. ונק' ג״כ מ״ה וב״ן.
מלובש מטבור ולמטה דא״ק תוך מ״ה וב״ן דא״ק: כלומר, ס״ג הכולל ה״ס חו״ב דא״ק הפנימי שיצאו לחוץ, אשר פרצוף החכמה מלביש על א״ק הפנימי מגולגלתא ולמטה, שהגולגלתא ה״ס מלכות דע״ב הכולל, וסוד השערות עד המצח ועד האזנים, ה״ס המקיפין מע״ב הכולל על פרצוף החכמה החיצון.ומאזנים ולמטה מתפשטים ה״פ דפרצוף החכמה בסוד הסתכלות דק, כנ״ל בענף ו', שהוא נקרא ע״ב החיצון. ונתבאר שם, שמפה ולמטה נעשה בטישא והסתלקות האורות, ויצאה התפשטות ב' מפה ולמטה, שנתחלפו שם האורות, ע״ש. וע״כ נשלם פרצוף ע״ב החיצון בשבולת הזקן כלומר בפה, כי מפה ולמטה נתפשטה התפשטות הב' הנ״ל, שה״ס בינה שיצאה לחוץ מא״ק הפנימי. ומלבשת על ע״ב החיצון מפה שלו ולמטה, אשר שפה תתאה ה״ס הגולגלתא שלה, ושבולת הזקן הוא בערך כמו שערות רישא דע״ב החיצון.
וכמו שמפרצוף החכמה שיצאה לחוץ לא נתפשט אלא הראש שלו שה״ס הטעמים והג״ר והכתר עד הפה שלו, דמפה ולמטה מלובש בבינה שיצאה לחוץ דהיינו בהתפשטות ב' הנ״ל, כמו כן מבינה שיצאה לחוץ, לא נגלה אלא הראש והטעמים והג״ר שלה שהוא עד הטבור דא״ק, דהטבור הוא בחי' פה דראש דגופא. ונמצא שיצא ראש החכמה החיצונה מגולגלתא עד פה דראש, ויצא הראש דבינה החיצונה משבולת הזקן עד הטבור. ובחי' התפשטות המלכות דראש דבינה החיצונה, דהיינו השייך למטבור ולמטה, טמונים תוך מ״ה וב״ן דא״ק, כלומר, דעם יציאת מ״ה וב״ן הפנימיים מא״ק הפנימי ולחוץ, נגלין ויוצאין גם בחי' נת״א דס״ג הכולל, ואינם נוהגים אלא מפה ולמטה דבינה החיצונה, כמ"ש עוד בפמ״ס עש"ה. ונמצא שנת״א דע״ב הכולל, מלובשים בתוך פרצוף החכמה שיצאה לחוץ. ונת״א דפרצוף החכמה מלובשים בתוך פרצוף הבינה שיצאה לחוץ. ונת״א דבינה שיצאה לחוץ יתלבשו בתוך עולם הנקודים ואצילות, שה״ס ב״ן ומ״ה הפנימיים דא״ק שיצאו לחוץ, כמו״ש בע״ה במקומם.
וכ״ז הוא פנימיות א״ק וכו': כלומר, ששמות וערכים אלו הוא בערך השורשים של האורות החיצונים שנמצאים בא״ק הפנימי, דע״כ נק' חו״ב בחי' ס״ג הכולל, אמנם כלפי עצמם אחר שיצאו לחוץ נקראים שניהם בחי' ע״ב דס״ג וטעמים, כי לא נגלה מהם רק הטעמים דכל אחד.
עצמות אורות וכלים: אור החכמה נקרא עצמות, ובינה וזו״נ נק' אורות וכלים, כמו שנתבאר בענפים הקודמים. לאפוקי שערות וצפרנים שאינם בכלל זה.