ע) ונתחיל לפרש הענין, הנה אור המלכות לא השאיר רשימו, וכל בחינתה נסתלקה כולה ועלתה, וזה הטעם שנק' מלכות אספקלריא שאינה מאירה, דלית לה מגרמה כלום, כי לא השאיר בה שום רושם. אך מן הרשימו שנשאר ביסוד לבדו, מאיר ג"כ אליה. עוד יש טעם אחר אל הנזכר והוא מה שכתבתי לעיל, כי כאשר חזרו האורות לירד, נשאר כתר דבוק במאציל ולא ירד כלל, נמצא שחכמה ירד למקום הכתר וכו', ומלכות במקום היסוד, ונשאר כלי של המלכות בלתי אור כלל, ולכן נקרא כלי של מלכות אספקלריא דלא נהרא, וכבר נתבאר זה במקום אחר באורך בדרוש עקודים.
ע) המלכות לא השאיר רשימו: כי אלו הרשימות הם משארית האור ישר, ונודע שאור המלכות ה"ס או"ח ואין בה או"י.
אספקלריא שאינה מאירה: המסך והאו"ח אשר במלכות נק' אספקלריא דהיינו עששית שהאור מאיר ומתגלה על ידה. וכן האור העליון אינו מתגלה זולת על ידי האו"ח העולה ממלכות כנודע. ומתוך שלא נשאר בה רשימו מעביותה ואין אור העליון מזדווג על המסך שלה, הרי נמצאת בחי' אספקלריא שאינה מאירה.
כאשר חזרו האורות: היינו אח"כ בהתפשטות ב'.
נשאר כתר דבוק במאציל: הוא משום שכל העביות שחזרה למסך אינה אלא עד בחי"ג, שקומת האור היוצאת על מסך דבחי"ג אינה מגיעה להלביש על אור הכתר, אלא עד החכמה. והוא מטעם כי בחי"ד לא השאירה רשימו.
ומלכות במקום היסוד: פירוש, שהמסך נזדכך מעביות דבחי"ד לבחי"ג כבחינתו של היסוד ונבחן שעלה אל היסוד, כי השואת הצורה מיחדת את הרוחנים לאחד.