ה) ונבאר עתה ענין חזרתם והסתלקותם למעלה, איך עי"כ נעשו הכלים. והענין הוא, כי כאשר נתעלו האורות למעלה נשאר למטה האור העב והגס שהוא בחי' הכלי כנ''ל, והנה יש בטבע האורות להשאיר רושם שלהם למטה במקום שהיו שם בראשונה, ולכן כל האורות האלו בעת עלותם הניחו רשימו למטה במקום שהיו שם בראשונה. כיצד, הנה הכתר הניח רשימו להאיר אל החכמה, וכן חכמה לבינה, ובינה לז"א, וז"א לנוק', כי לעולם בטבע העליון להאיר בתחתון, ויש לו חשק להאיר בו כמו חשק אימא לבנים, ולכן מניח ומשאיר רשימו בו, נמצא שכולם מניחים רשימו חוץ מהמלכות, כי אין ספירה אחרת תחתיה להאיר בה, ולכן אין המלכות משארת רשימו למטה.
ה) והנה יש בטבע האורות להשאיר רושם שלהם וכו': פירוש, כי הסתלקות האור נוהג רק בע"ס דאו"ח ולא כלל באור ישר, חוץ מבחי' א' דאו"י שמסתלקת יחד עם האו"ח. והוא משום דאין אור העצמות מתפשט בנאצל בטרם יציאת האו"ח מהמלכות, כנ"ל בענף ד' אות ד' עש"ה. ולפיכך כשמסתלק האו"ח, מסתלק עמו יחד אור העצמות שה"ס כתר וחכמה דאו"י. אמנם בחי' ב' וג' שה"ס אור דחסדים דבינה וז"א, נשארים בשלמות גם אחר ההסתלקות, שהם נקראים רשימו הנשאר מכל או"א דע"ס דעקודים, ודו"ק.
הנה הכתר הניח רשימו וכו': נודע דכל עה"ס נכללות זו מזו, וע"כ נכלל גם הכתר בחו"ב זו"נ וכן כולם.
נמצא שכולם מניחים רשימו חוץ מהמלכות: כנודע לעיל אשר המלכות אין בה כלל מבחי' ב' וג' שה''ס הרשימו.
כי אין ספירה אחרת תחתיה להאיר בה: כלומר, להיותה בחי' מלכות דמלכות דהיינו בחי' אחרונה. והגם שהיא כלולה מכל ע"ס, אמנם רק בבחי' ד' שבה בסוד העלאת או"ח לעליונים, שהיא בחי' השפעה לעליונים ולא כלל קבלה, ודו"ק.