ו) והנה הא"ק הזה מבריח מן הקצה אל הקצה מקצה עליון עד קצה התחתון בכל חלל האצילות הנ"ל, ובזה האדם נכללו כל העולמות כמו"ש בע"ה, אבל בבחינת פנימיות ועצמותו של אדם זה אין אנו רשאין לדבר בו ולהתעסק כלל, אמנם נתעסק ונדבר במה שנאצל ממנו, והוא כי הנה היות אור הא"ס גדול מאד לכן לא היו יכולין לקבל אם לא באמצעית הא"ק הזה, ואפי' מזה הא"ק לא היו יכולין לקבלו אם לא אחר יציאת האור חוצה לו דרך נקבים והחלונות שבו, שהם אח"פ כמו"ש בע"ה.
ו) והנה הא"ק הזה מבריח מן הקצה אל הקצה: פירוש, דכלול מן כל התיקונים והאורות העתידים להופיע בעולמות עד גמר התיקון.
אבל בבחי' פנימיות וכו' אין אנו רשאין לדבר וכו' ונדבר במה שנאצל הימנו: פירוש, דהנהגת העולמות עד גמר התיקון נמשכים רק מאצילות שנאצל מא"ק, אשר אורות דא"ק מתלבשים ונעלמים בעולם האצילות, ואינו מתגלה מהארותיו עצמו זולת בגמר התיקון. ע"כ אין אנו רשאין להתעסק בא"ק בעצמותו, אלא במה שנאצל הימנו, דהיינו האצילות, והבן. וכל המדובר מאורות דא"ק, אינו רק להבין ולהשכיל בשורשים של הנהגת האצילות איך הם נקשרים ונמשכים מא"ק, וזה ג"כ רק מבינה שלו ולמטה, להיות הבינה שורש לכלי, וע"כ נק' הבינה דא"ק אור שיוצא לחוץ מא"ק דרך הנקבים, כלומר עד לזווג דאו"ח במלכות, שה"ס כלי קבלה ונוק', אבל מכתר וחכמה דע"ס דאור ישר דא"ק, שה"ס כללות האור שמתפשט בו מא"ס, אין אנו רשאין להתעסק בו, והבן.