א) הקדמה אחת כוללת מן הא"ס עד הזו"נ. דע, כי תחילת הכל היה מציאות אור פשוט ונק' אור א"ס ב"ה, ולא היה שום חלל ושום אויר פנוי אלא הכל היה אור א"ס. וכשעלה ברצונו להאציל הנאצלים ולברוא נבראים לסבה נודעת, והוא לקרוא רחום וחנון וכיוצא, ואם אין בעולם מי שיקבל רחמיו ממנו איך יקרא רחום וכן עד"ז שאר הכנויים, הנה צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז האמצעי אל הסביבות והצדדים, ונשאר חלל עגול בשוה מכל צדדיו, עד שנמצא עולם האצילות וכל העולמות נתונים תוך עגול זה, ואור א"ס מקיפו בשוה.
א) דע וכו' אור פשוט: כלומר, שאינו מורכב מבחי' כלי, דמן הצמצום ולמטה אין לך אור בלי כלי, שקשור בכלי כשלהבת בגחלת.
ונק' אור א"ס ב''ה: והוא מסבה הנ"ל, משום דהכלי עושה גבול באור וכיון דאין שם כלי אי אפשר להיות שם בחי' סוף וסיום כלל, וע"כ נק' אין סוף.
ולא היה שם שום חלל וכו': כלומר דאע"ג דהיה שם השרשים דכל ארבע הבחי' שברצון לקבל, אמנם בכל יכלתו לא היה ניכר בהם משום זה שום שינוי צורה, שז"ס הוא ושמו אחד המובא בפד"א, שמו בגי' רצון.
וכשעלה ברצונו: כלומר, דמלכות דא"ס שה"ס הרצון לקבל הכלול באור ההוא, קישטה את עצמה והעלתה וסילקה את רצונה מבחי' ד', כלומר שמיעטה ברצונה מלרצות בגדלות הקבלה בשיעור של בחי' ד', כי בחרה להשוות צורתה ביותר למאציל.
לסבה וכו' רחום וחנון: משמיענו בזה שתיכף בעת הצמצום ציירה בעצמה כל מהלך התיקונים העתידים לצמוח מכח צמצומה, אשר שרשיהם דכולם הם י״ג מדות של רחמים, אשר בסגולתם ישובו כלי הקבלה ויתהפכו על כלי השפעה, ואז תשתוה צורתה אל המאציל, כמו"ש בפמ"ס פ"א. ודע דכל ערך פירוד רוחני אינו אלא על פי שינוי צורה, וכל דביקות רוחנית אינה אלא בשיווי צורה.
ואם אין בעולם מי שיקבל רחמיו וכו': היינו על דרך שאמרו ז"ל הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו', והוא ענין ההשפעה כנ"ל.
באמצע האור וכו': כבר נתבאר בענף א'. וצריך להבין אשר ענין הצמצום וענין האמצע באים כאחד, כי מטרם הצמצום לא הי' שום שינוי צורה ניכר בבחי' ד', וא"כ איך היה שם בחי' אמצע וסוף, אמנם בהסתלק הרצון לקבל עם בחי' ד' ונתעלה האור משם, א"כ נעשה בזה גבול בבחי' ד' שלא יתפשט עוד שם האור, ע"כ נעשה שם סופו של התפשטות אור. והנך רואה שהצמצום והסוף באים כאחד, ולא נקרא עדיין הגבול בבחי' סוף אלא בבחי' אמצע ומרכז, כי כח הגבול אינו כלל מצד המאציל זולת מצד הנאצל עצמו, ע"כ דומה לבחי' עגול אשר סופו באמצעו, שלא נבחן כלל הגבול מחוצה לו.
ונשאר חלל עגול בשוה מכל צדדיו: פירוש, דאע"ג דהצמצוםלא היה אלא בבחי' ד', אמנם האור נסתלק מכל הבחי' אפי' מג' בחי' הראשונות, והיינו משום שאין הרוחני נחלק, ע"ד שאמרו ז״ל, נדר שהותר מקצתו הותר כולו, זולת בסבת שינוי צורה, שזה לא נעשה זולת אחר הצמצום, ודו"ק. והנה ד' הבחי' נקראות ד' צדדים: דרום צפון מזרח מערב, כמו"ש לקמן. והנה לפי זה היה צריך להיות במקום החלל ד' מדרגות זו למטה מזו, אמנם לא נבחן בו אלא בחי' פנימי ומקיף לבד, משום דעדיין לא היה שום גבול מצד המאציל וע"כ עדיין מאיר שם המאציל ברשימו בהשואה אחת על כל ד' הבחי' יחד אלא באור מצומצם, וע"כ אינו נבחן שם שום צדדין ודו"ק.
עד שנמצא עולם האצילות וכו': יורה, שמשורש זה נמשכים כל בחי' ספירות דעגולים שישנם באבי''ע, דהיינו מן הארת המקיף בתוך הרשימו בהשואה אחת מכל צדדיו, וקטן וגדול שוין שם כל עוד שלא הופיע הארת הקו ברשימו, אשר הארה זו נשארת בעולמות אפי' אחר ביאת הקו ברשימו, ונקבעו בזה ב' מיני הארות עגולים ויושר, והבן.