ב) וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנויו אשר זאת היתה סיבת בריאת העולמות כמבואר אצלינו בענף א' ח"א.
ב) וכאשר עלה ברצונו וכו': עי' בפמ"ס בענף זה ושם נתבאר דהרצון לקבל הכלול באור א"ס ב"ה נקרא בדוגמא מקום והוא מלכות דא"ס. אמנם אינו עולה בשם לפי עצמו שיהיה נקרא מקום או מלכות, משום שצורתו אינה משונה כלל מן האור. והיינו דאיתא בפרקי דר' אליעזר פ"א, דמטרם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד עכ"ד.
הוא יורה על אור א"ס ב"ה ושמו יורה על בחי' המקום שכלול באור א"ס ב"ה, כלומר, הרצון לקבל האור מעצמותו ית' כי שמו בגי' רצון, ומשמיענו שהוא פשוט ואחד בלי שום שינוי צורה ביניהם בכל יכלתו ית'.
וכאשר עלה ברצונו הפשוט להצטמצם, פירוש, כי הרצון שה"ס מלכות דא"ס בחר ביתר דביקות והשואת הצורה למאציל ב"ה, כי בהכרח שיש במלכות דא"ס בחי' דוגמא של שינוי צורה בערך עצמותו ית', דמשום זה יצא מכלל מאציל לבחי' נאצל, והוא מכח הרצון לקבל הכלול שם שאינו נוהג ח"ו כלל וכלל בעצמותו ית'. וע"כ עלה הרצון להצטמצם מבחי' ד' לסבת בחירתו ביתר דביקות והשואת הצורה למאציל. וסוד בחי' הד' עי' כאן בפמ"ס.
להוציא לאור שלימות פעולתיו: זהו כלל הפעולות של התיקונים המסובבים ובאים בעולמות אבי"ע עד גמר התיקון. ומשמיענו שכל הסיבוב הזה היה תיכף בכונת הצמצום ועליית הרצון, שבזה תשוב צורת הקבלה אל צורת ההשפעה.
ושמותיו וכינויו: דהיינו י"ג מדות הרחמים, שהן הם הראשים של כל התיקונים הנ"ל, שסופם להפך כלי הקבלה על כלי השפעה.