רסג) וענין כי באצילות הקדוש היה תיקון בכולו, ואז נתקנו בחינות השערות דא"א ברישא דיליה, ונמשכו ממנו באחורי כתפוי ההוא חוורא, וההוא קוצי דשערי הכולל ד' תיקוני נימין ושערין, ונמשכין עד רישא דז"א כנזכר בדרוש הציצית. נמצא או"א מכוסים תוך אותן השערות אשר הם לבנות כתלג חיוור, ועי"ז נשאר יעקב איש חלק, כי כבר נתקן כל האצילות וכל השערות הם למעלה באו"א. אבל יעקב נשאר בבחינת איש חלק, שהוא ז"א דאצילות דקדושה.
רסג) או"א מכוסים תוך אותן השערות אשר הם לבנות כתלג חיוור וכו' כל אלו השערות שהיו כאן באו"א דקדושה שם הם בעשו, שהוא ז"א דקליפות וגם הם סומקין כורדא. ג' גוונין יש בשערות, והם אדום שחור לבן, בסו"ה ויטע אש"ל בבאר שבע. שאש"ל הם נוטריקון אדום שחור לבן, כנודע.
וסוד השערות, הם בחי' דינין, ושורשם מתחיל בראש הס"ג דא"ק אחר הצמצום ב', שעלתה ה"ת בנקבי עינים דס"ג דא"ק בעת הזווג, לצורך הע"ס דקטנות נקודים, כנ"ל בחלק ו' (דף ת"ח ד"ה מסתכל), ע"ש. כי אחר שהע"ס דראש הפסידו אח"פ דכלים וג"ר דאורות, יצאו הכלים הקודמים בבחינת מותרי מוחא ובבחינת שערות, עש"ה.
אמנם גם בעולם התיקון יצאו בחינת שערות רישא ודיקנא בא"א. כי הגם שא"א כבר יש לו ג"ר דאורות ונה"י דכלים, אמנם כיון שקומתו הוא רק ע"ב דמ"ה, שפירושו בחינת מ"ה דע"ב דא"ק שמטבור ולמטה שלו, וחסר לו בחינת ג"ר דע"ב דא"ק, שהוא מטעם הגניזו דאו"א הפנימים ששמשו בנקודים, וע"כ יצאו בו בחינות מותרי מוחא הנקראים שערות, כמ"ש בחלק י"ג דף א' ש"ל אות ע"ח.
והנה מטרם החטא, כבר עלה א"א לע"ב דא"ק, שמבחינת העליה הזו, כבר השיג שם הג"ר שלו, שאז נכנסו השערות שלו ונעשו לכלים פנימים של ראש, כנודע. אמנם מחמת החטא נסתלקו לו אלו המוחין, וירדו שוב למקום חג"ת דעתיק, והכלים הפנימים שנעשו לו שם מהשערות יצאו שוב מהראש שלו בבחינת מותרי מוחא ונעשו לשערות. אלא שאין בהם דינין כלל וכולם רחמים גמורים, וז"ס שהם לבנים כתלג חיוור. ואלו השערות לבנות נעשו למקיפים לאו"א, בעת שעומדים מפה ולמטה דא"א, שעל ידי הארתם, הם שם בבחינת ג"ר, ויכולים לעלות אל הג"ר דא"א בעת עלית מ"ן דזו"ן, כמ"ש כל זה בחלק י"ג.
וזה אמרו "נמצא או"א מכוסים תוך אותן השערות שהם לבנות כתלג חיוור ועי"ז נשאר יעקב איש חלק, כי כבר נתקן כל האצילות וכל השערות למעלה באו"א, אבל יעקב נשאר בבחינת איש חלק שהוא ז"א דאצילות". כי יעקב הוא בחינות אחורים דאבא שנפלו מאו"א הפנימים ששמשו בנקודים. וע"כ אינו יכול לחזור למקומו לאבא עלאה בכל משך שתא אלפי שני, שהוא מחמת הגניזו דאו"א הפנימים, וג"ר דע"ב אינם מתגלים עוד באצילות. שז"ס מי יקום יעקב כי קטן הוא. וע"כ הוא נתקן לבחינת פרצוף מיוחד למטה במקום ז"א דאצילות, דהיינו באותו מקום שנפל לשם בעת הביטול דאחורים דאו"א. והוא במקום מחזה ולמטה של ז"א, שהוא עומד ומלבישו שם, אבל הוא אינו ז"א עצמו. ומ"ש כאן הרב שיעקב הוא ז"א דקדושה, פירושו שהוא נתקן עם ז"א דקדושה, ומשמש במקומו בסוד הזווג דיעקב ולאה ויעקב ורחל, אבל אינו ז"א ממש, כנודע.
והנה נתבאר, שיעקב הוא ממש אותו הבחינה דאחורים דאו"א הפנימים שמהם יצאו השערות למעלה בא"א, דהיינו מבחינת ג"ר דע"ב, שאין להם תיקונם השלם עד לגמה"ת. ולפי זה היה יעקב צריךלהיות כולו שערות ודינין. וזה אמרו "כי כבר נתקן כל האצילות וכל השערות באו"א אבל יעקב נשאר בבחינת איש חלק". כי אלו השערות דיעקב כבר נמצאים בדיקנא דא"א עצמו. כי הם מבחינת ג"ר דע"ב שנגנזו, שהוא בחינת יעקב, ולהיותם שם בסוד לבנים כתלג חיור, כלו מהם הדינין ולא נשאר ליעקב שום שערות. כמו שאין לאו"א שערות, משום שהם מקבלים תיקונם משערות הלבנים דא"א שהם מאירים אליהם בבחינת או"מ, כנ"ל.
אמנם ז"א עצמו יש לו שערות, והם אינם לבנים אלא שחורים, בסו"ה קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. אבל שערות דנוקבא דז"א, הם אדומים בסוד ארץ אדום, להורות שהם באים מצמצום ב', כי נמתקת במדת הרחמים דאמא. וטעם הדבר תבין עם המתבאר לעיל ד"ה לילי'ת, שכל בנין הנוקבא אינה כלום מבחינת נקודתה עצמה. כי אלו היה כן, היה לה בחינת שערות שחורות, כי ה"ס נקודה שחורה, כנ"ל. אכן אינה נבנית מנקודתה, אלא מסוד או"א עלאין ע"י ז"א, שהם רק בחינת הרפ"ח ניצוצין. וע"כ אין לה אלא רק שערות אדומות, הממותקים ברחמי הבינה, סוד ארץ אדום. אבל הז"א עצמו, יש בו שורש הדינין בסוד נקודת הסיום שלו, וע"כ שערותיו שחורות כעורב.
וזה אמרו "אבל בקליפות וכו', כל אלו השערות שהיו כאן באו"א דקדושה שם הם בעשו שהוא ז"א דקליפות וגם הם סומקין כוורדא". כי אם היה להם ח"ו אחיזה בג"ר, אז היה בהם שערות בא"א ואו"א שלהם, ואז היה להם גם שערות שחורות, שהם בחינת לב האבן כנ"ל, דהיינו בלי מיתוק דאמא. אמנם נתבאר, שמבחינת לב האבן לא נברר כלום גם מטרם החטא דעצה"ד, כי כבר נגנזו או"א הפנימים וכן ה"ת נגנזה ברדל"א, כנ"ל דף א' תתקמ"ב ד"ה עתה ע"ש. וכל המוחין היו רק מבחינת רפ"ח ניצוצין, דהיינו היוצאים על מ"ן דאמא (כנ"ל דף א' תתקמ"ה ד"ה וזה). וע"כ אין להם אחיזה בג"ר רק בזו"ן. וע"כ השערות שלהם, כלומר שליטת הדינין שלהם להחטיא את ישראל, רק בחינת שערות סומקין, כדוגמת השערות דנוקבא, כנ"ל והבן.