רלא) דע כי מצאתי להר"ר גדליה הלוי ז"ל, כי הג"ר של הו"ק דא"א דבריאה שהם חג"ת, אשר נשארו מגולין בלי התלבשות, הנה אלו הג' הם בסוד מסך.
רלא) הג"ר של הו"ק דא"א דבריאה וכו', אלו הג' הם בסוד מסך ופירוש הדברים הם כך וכו'. הנה הפירוש הזה הוא עמוק מאד וצריכים פירוש לפירושו. כי צריכים להבין ההפרש בין העברת האורות דרך המסך, לבין בקיעת המסך. והענין הוא, כי כבר נתבאר שהמסך הזה הוא מסך דבחי"ב, המוציא ע"י זווג עם אור העליון את הקומה דס"ג שהיא אור נשמה. אלא מתוך שאו"א וישסו"ת נעשו לאחד וירדו ונתלבשו תוך זו"ן דאצילות. ונמצא התבונה מתלבשת תוך הנוקבא, שעי"ז נוגעות רגלי התבונה בהפרסא שבין אצילות לבריאה. שבפרסא זו נכללה מלכות המסיימת דצמצום א', שעשתה סיום חדש לעולם האצילות בבינה דגופא, כנ"ל חלק זה (אות ב'). נמצא ע"כ כח הפרסא כלול במוחין ההם, וע"כ הם יורדים לפרצופי בריאה, ואינם ראוים להיות מוחין באצילות (כנ"ל דף אלף תתקצ"ח ד"ה הבחנה ד' ע"ש). והנה ע"י הזווג הזה יצאו כל ה"פ הבריאה במקום זו"ן דאצילות, וירדו משם לעולם הבריאה למקומם. וזה נבחן שהם יצאו בסוד המסך, כי ע"י זווג שעל המסך והפרסא יצאו.
אמנם הנקודה דמלכות דאצילות שנעשה לעתיק דבריאה ונתלבשה תוך החג"ת דא"א, הנה היא לא נמשכה ע"י זווג דהכאה במסך, כמו ה"פ בריאה, אלא שירדה שם בסוד מיעוט הירח ובקיעת המסך ופרסא. שפירושו, שלא השגיחה על כח הגבול שבמסך המחזיר האו"י לאחוריה, אלא שנתגברה עליו וירדה דרך בו ממנו ולמטה. ונמצא עצמות של הנקודה דמלכות דאצילות ירדה ונעשתה לראש הבריאה.
ונמצא שיש הפרש גדול מאד, בין נקודת המלכות שנתלבשה בחג"ת דא"א, ובין החג"ת דא"א המלבישים אותה. כי החג"ת דא"א, באו יחד עם כל ה"פ הבריאה, ע"י זווג דהכאה במסך ופרסא, וע"כ הם נחשבים כאור של תולדה מן הרגלים דה"פ אצילות. משא"כ נקודת המלכות, היא אור עצמות האצילות, ולא אור של תולדה מהמסך כמבואר. וזה אומרו "הג"ר של הו"ק דא"א דבריאה שהם חג"ת, אשר נשארו מגולין בלי התלבשות, הנה אלו הג' הם בסוד מסך". כלומר, שאע"פ שחג"ת אלו נעשו לרישא מגולה, מ"מ באו יחד עם כל ה"פ בריאה בסוד מסך והם בחינת אור של תולדה.
אכן יש להבין איזה חידוש הוא משמיענו כאן, ומה היה נדחק לו עד לדייק שחג"ת דא"א שוים לכל פרצופי הבריאה ויצאו יחד בסוד מסך. והענין הוא, כי יש כאן קושיא גדולה, כי אומר כאן שנקודת המלכות נתלבשה בחג"ת דא"א ונעשו לרישא מגולה ולבחינת עתיק דבריאה. ויש להקשות הלא בלי זה יש עתיק בבריאה, כי רגלי עתיק דאצילות התלבשו ברגלי א"א וכו' עד רגלי זו"ן, וירדו אל הבריאה, כמ"ש בע"ח שער מ"ב פי"ג. וא"כ הרי יש בחינת עתיק, מעתיק דאצילות עצמו שירד לבריאה, ולמה צריכים עוד שנקודת המלכות דאצילות תהיה לעתיק דבריאה.
וזה שהכריח לו לחלק, בין החג"ת דא"א,שהוא בחינת רגלי עתיק (כנ"ל ב' ז' ד"ה אמנם ע"ש), ובין נקודת המלכות דאצילות. כי רגלי עתיק הנכללים בחג"ת דא"א, הנה הם יצאו בסוד המסך, ע"י זווג להכאה, וע"כ הם רק אור של תולדה ואינם עצמות האצילות. אבל נקודת המלכות שנתלבשה בהם, הרי היא ירדה לבריאה בסוד בקיעת המסך כנ"ל. ונמצא עצמותה ירדה לבריאה, שהיא אצילות, ולא אור של תולדה, שההפרש ביניהם לאין קץ. ולכן לא נעשו בחינת רדל"א לבריאה, רק נקודת המלכות דאצילות והבן.