ריג) והענין הוא, כי כבר ידעת שיש בא"א דאצילות י"ג תקונים, אשר הם צינורות הנובעים אור משם, ועי"ז נתמעט האור ונתרחק משם מאד, ולכן לא יכול להוציא כנגדן בבריאה, רישא בי"ג תיקוני דיקנא.
ריג) י"ג תיקונים שהם צנורות וכו' ולכן לא יכול להוציא כנגדן בבריאה רישא בי"ג תיקוני דיקנא. ויש להבין מה הוסיף בזה, כיון שאומר שחסר הראש דא"א, ודאי גם הי"ג תי"ד חסרים בא"א דבריאה. אכן דבר גדול רמז כאן הרב. כי ג' ראשי הבחנות יש בעולמות בכללם. א', הוא ה"פ א"ק עד א"א דאצילות, ששם מאיר אור החכמה בשלמות דהיינו חכמה דאו"י. ב', הוא או"א וזו"ן דאצילות, שבהם כבר אינו מאיר עוד החכמה דאו"י, כי חכמה דאו"י נסתם בראש הג' דא"א, וכל החכמה המאירה באצילות באו"א וישסו"ת וזו"ן, אינה אלא בחינת חכמה דל"ב נתיבות, הנקרא ע"ב דמזלא. שפירושו הוא בחינת בינה שעלתה לג"ר דא"א, וחזרה להיות חכמה, ע"י המ"ן ומ"ד של הדיקנא. ומבינה זו שחזרה להיות חכמה, הם כל המוחין דע"ב שבאו"א וישסו"ת וזו"ן, כמ"ש הרב לעיל דף א' תקמ"ט אות צ"ה, ע"ש באו"פ. ג', הוא המוחין דפרצופי הבריאה, כי בהם אין עוד אפילו המוחין דע"ב דמזלא, כי הע"ב דמזלא נסתם במסך שבין אצילות לבריאה. ואין בהם אלא המוחין של הבינה לבדה, שהם בחינת חסדים מכוסים.
וזה שאומר "לא יכול להוציא כנגדן בבריאה רישא בי"ג תי"ד". כלומר, כי במה שאומר מקודם לכן שהראש של א"א לא יכול להתלבש בבריאה, היה מקום לטעות אשר רק הג"ר דא"א שהוא בחינת חכמה דאו"י, הוא לא יכול להתלבש בבריאה, אבל בחינת ע"ב דמזלא היוצא על י"ג תי"ד, שהוא בינה השבה להיות חכמה, היא יכולה להתלבש בבריאה. ולפיכך משמיענו שאפולו הראש היוצא על י"ג תיקוני דיקנא דא"א, אינו יכול לצאת בבריאה. כי המסך סותם גם את הע"ב דמזלא, שלא יוכל להתלבש בבריאה כנ"ל.