קנט) פירוש: כי כאשר נטרדה השכינה וירדה למטה להיות ראש לשועלים, שהם בג' עולמות אלו הנקרא בי"ע, הנה הלבוש הפנימי שהם י"ס הפנימי של נוקבא דז"א דאצילות, הם ירדו ונכנסו ונתלבשו תוך י"ס הבריאה, והיו נשמה להם לי"ס דנוקבא דבריאה. וי"ס אמצעים שלה ירדו ונתלבשו תוך י"ס דנוקבא דז"א דיצירה. ולבוש החיצון שהם י"ס אחור שלה ירדו ונתלבשו תוך י"ס דנוקבא דעשיה, והיו נשמה להם. ואח"כ יש בחי' רוחין ונפשין כמ"ש בע"ה.
קנט) השכינה וירדה למטה להיות ראש לשועלים שהם בג' עולמות הנקראים בי"ע, הנה הלבוש וכו'. כי כשנאמר לה לכי ומעטי את עצמך, היו זו"ן בבחינת שני המאורות הגדולים בקומה שוה אחור באחור. וקטרגה הלבנה בסוד אין ב' מלכים משתמשין בכתר אחד, ונאמר לה לכי ומעטי את עצמך. וחזרה לבחינת נקודה שתחת היסוד, שמבחינת הכלים היא נקודת החזה וכלי דכתר שלה, וכל הט"ת שלה דהיינו כל פרצוף האחור, שהיה בקומה שוה עם ז"א, ירד כולו חוץ מכתר שלו, ונתלבש בג' עולמות בי"ע. כמ"ש כאן הרב, שפרצוף הפנימי שבו נתלבש בבריאה, ופרצוף האמצעי שבו נתלבש ביצירה, ופרצוף החיצון שבו נתלבש בעשיה. ואע"פ שבכללו אינו אלא פרצוף אחד הנקרא פרצוף האחור דנוקבא, עכ"ז יש בו עיבור יניקה מוחין. שעיבור יניקה הם ו"ק רוח נפש, והמוחין דאחור הם ג"ר שלהם, הנקראים ג"ר דרוח או מוחין דו"ק. ובשביל שאפילו הג"ר אינם רק מוחין דו"ק, ע"כ נקרא בכללו פרצוף האחור.
ולכאורה יש להקשות כאן ממ"ש הרב בכמה מקומות שרק הנקודה של המלכות ירדה לבריאה ונעשה שם לעתיק דבריאה, וכאן כתב שכל הט"ת שלה ירדו לבי"ע. הענין הוא, כי היה שם ב' מיעוטים בעת מיעוט הירח. א', הוא לט"ת שלה, שהם כל ג' פרצופים עיבור יניקה ומוחין שירדו לבי"ע, כנ"ל. וב', הוא כי אפילו נקודת הכתר שנשארה בה בסוד נקודה תחת היסוד דז"א דאצילות, הנה גם היא לא עצרה כח להיות כולה באצילות, ובחינת האחורים שבנקודה ההיא ירדה ונעשית עתיק לבריאה.
ודע, כי אין אור החיה יכול לעבור דרך הפרסא שמתחת דאצילות להאיר בבריאה, וע"כ כל בחינת אור החיה שישנם בפרצופי בי"ע, הם מאלו ג' פרצופי האחור דנוקבא שנתלבשו בבי"ע. ואע"פ שהם בחינת חיה, מ"מ כיון שאינם רק אחורים דחיה, שה"ס נהורא דלא נהיר, ע"כ הם יכולים להתלבש בפרצופי בי"ע. ובחינת אור היחידה דפרצופי בי"ע הם מקבלים מבחינת נקודת הכתר דנוקבא שנתמעטה וירדה להיות עתיק לבי"ע.