קמז) אמנם זווג הג' שהוא פב"פ עד החזה, זה הנעשה ע"י תפלתינו ומעשינו לפי שעה כנודע, ואינו מן בחי' של זווג שהיה בבריאת העולם, ואינו נכנס במנין עם הב' זווגים אחרים.
קמז) אמנם זווג הג' שהוא פב"פ עד החזה וכו' ואינו בבחינת זווג שהיה בבריאת העולם. כי זווג זה נוהג בעת שז"א חסר ממוחין דחיה, ואין לו אלא מוחין דנשמה לבד, שכלפי עצמו אינם מספיקים לו לג"ר ולפב"פ, להיותו צריך להארת חכמה כנ"ל. וע"כ נתקנו לו בחינת זווגים ע"י פרצופים דיעקב ולאה, שהם בחינת אחורים דאו"א שנפלו למקומו דזו"ן. שאלו מוחין דנשמה מספיקים להיות להם מוחין דפב"פ, ונבחנים לקצרי הקומה, כי יש זווג פב"פ יעקב ולאה מחזה ולמעלה, וכן יש זווג פב"פ יעקב ורחל מחזה ולמטה, דהיינו רק במדת חצי פרצוף כנודע.
אמנם אלו הזווגים נתקנו אחר נפילת העולמות ע"י חטאו של אדה"ר. אבל מקודם החטא, דהיינו בעת בריאת העולמות, לא היה שום צורך בזווגים אלו הבאים ממוחין דנשמה דזו"ן. כי הגם שהעולמות בי"ע ונשמת אדם הראשון יצאו מבחינת זו"ן אב"א, אכן זה היה אב"א דמוחין דחיה. כי ז"א היה עומד במקום אבא עלאה, שהוא חיה, ונוקבא היתה מלבשת אותו שם מחזה ולמטה, ע"ד ישסו"ת המלבישים לאו"א עלאין כנ"ל. הרי שענין אב"א של זו"ן היה ממוחין דחיה. וע"כ כשנולד אדה"ר, לא היה לו אלא להמשיך פב"פ דמוחין דחיה. דהיינו להעלות הנוקבא ג"כ למקום אבא, שתהיה בקומה שוה פב"פ עם ז"א. הרי שלא היה לו שום זמן שיהיה לו ענין להמשיך הזווגים הקטנים של יעקב ולאה שמחזה ולמטה דזו"ן, או יעקב ורחל, כי המה בחינת מוחין דנשמה, אשר תכף עם עת לידתו היה גבוה מהם. וז"ש, שבעת בריאת העולמות לא היה נוהג אלא ב' זווגים הגבוהים שהם או אב"א דמוחין דחיה שהיה עם בריאת העולמות ואדה"ר, או הזווג פב"פ דחיה ויחידה שהמשיך אח"כ אדה"ר ע"י תפלתו שהוא בבחינת הב' ובבחינה הג'. אבל אלו הזווגים הקטנים לא היה צורך בהם אז.