קמא) ואחר שבא אדה"ר ותיקן ע"י תפלתו את העולמות בסוד לעבדה ולשמרה, הנה עד שבא אדה"ר היו ו' ימי המעשה בסוד ט"ל מלאכות הנ"ל בהיותן אב"א, ואז הוא גרם הנסירה העליונה, וחזרו זו"ן פב"פ, והיה יום השבת, לכן נאסרו כל הט"ל מלאכות בשבת, כי גורם להחזיר העולמות אב"א כבתחלה.
קמא) אדה"ר ותיקן ע"י תפילתו את העולמות בסוד לעבדה ולשמרה וכו' וחזרו זו"ן פב"פ. כי בעת שנברא, לא היה אלא ראשו וגרונו בג"ע. ואז נאמר ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, דהיינו שיעלה מ"ן ויעלה כל בי"ע לאצילות, כמו שנעשה בע"ש בין הערבים. שאז שבו הזו"ן פב"פ, וגם היצירה ועשיה שהלבישו את הזו"ן שמלמטה, שבו ג"כ פב"פ, כנ"ל בדברי הרב (דף א' תתקל"ח אות פ"ז).
ואין להקשות לפי"ז איך אומר הרב תכף להלן באות קמ"ד, שלא תיקן רק לעולם היצירה, אבל עולם העשיה נשאר אב"א. והענין הוא, כי העליה דפב"פ בבחינה השלישית, הן ליצירה ועשיה, והן לזו"ן העליונים, לא הספיק אלא למחזה ולמעלה דעולם העשיה וכן של הנוקבא העליונה, אבל המחזה ולמטה היה נשמרים עוד בתיקון דאב"א. כי המלכות נגנזה ברדל"א, ואין עליה זווג, ואין בירור ללב האבן הנבחן למ"ן דמלכות. וע"כ מוכרחים המחזה ולמטה דעשיה להשאר בבחינת אב"א, כי שם נדבקים שורשי הקליפות המיוחסים ללב האבן. וזה אומרו להלן "אדה"ר לא היה יכול לתקן רק העולמות העליונים אבל העשיה נשארת אב"א".