קלד) והענין כי סוד הכסות מורה על היות לעולם היצירה כסות ומכסה מן עולם אחר המכסה עליו שהוא עולם עשיה המכסה על עולם יצירה, כנודע. כי כל תחתון נקרא מכסה עליון, וכן היצירה מכסה על הבריאה וכיוצא בזה וסוד כסות זה הוא בבחי' הכלים דעשיה ולא בבחי' העצמות.
קלד) הכסות מורה על היות לעולם היצירה כסות ומכסה מן עולם אחר המכסה עליו. פי' כי נתבאר לעיל שאפילו בתכלית הגדלות של בי"ע, דהיינו בעת עליתם לאצילות, נשאר עשיה בבחינת אב"א, כנ"ל בדיבור הסמוך. וטעם הדבר הוא, משום שאין בירורים לבחינת ג"ר דחיה, מחמת הגניזו דאו"א הפנימים ששמשו בנקודים. וכל המוחין דע"ב הנמשכים בשתא אלפי שני הם רק בחינת ו"ק דחיה. ולפיכך בעת עלית היצירה לאצילות ומקבלת שם מוחין דע"ב, אינם מלובשים בו, אלא מטבורו ולמעלה בלבד, כי יש תמיד ערך ההפוך בין כלים לאורות. שבכלים, העליונים נגדלים תחלה, ובאורות להיפך, התחתונים נכנסים תחלה. וע"כ, כיון שהיצירה אינה מקבלת רק בחינת חג"ת נה"י דמוחין דע"ב, נמצאים מתלבשים בחב"ד חג"ת של הפרצוף, והנה"י ריקנים. ובכדי שלא יתעוררו אלו הנה"י דיצירה הריקנים להמשיך להם מוחין דע"ב, ע"כ המה צריכים לכסות ומכסה שיכסה עליהם. וכיון שבעשיה כבר נתקנה שם בתיקון דאחוריהם ביתה בדומה לנוקבא דז"א העליונה, כנ"ל בדיבור הסמוך, ע"כ נעשה עולם העשיה כסות ומכסה על היצירה, דהיינו על נה"י דיצירה, וגם הם מקבלים אותו התיקון דאחוריהם ביתה שיש לעשיה.
ולפיכך בעת הנפילה למטה מפרסה, שאפילו בהמחזה ולמעלה שלה אין שם המוחין המיוחסים אליה, והיא בחסרון ראש, הרי היא צריכה בודאי שמירה גדולה שלא יתאחזו הקליפות באחורים שלה דהיינו בנה"י. ולכן נעשה עולם העשיה בחינת כסות ומכסה על עולם היצירה, אשר תיקון אב"א המאיר בעשיה מגין גם על הנה"י דיצירה ומשמרתם מן אחיזת הקליפות.