קלא) והנה יש עוד ב' זווגים בזו"ן דאצילות אמנם הראשון שהוא יותר משובח הוא לצורך היצירה וזווג הב' נמשך לצורך עשיה. האמנם להיות כי שורש ב' זווגים אלו נמשך מזו"ן, אשר שרשם לא היה רק ו"ק לבד בלתי מוחין, ולכן כאשר היא מאיר ביצירה בסוד ו' ספיראן מקננן ביצירה אינן מאירין ביצירה רק ו"ק לבד, ואין פרצוף בכל היצירה יותר מו"ק בלתי מוחין, לכן אין הולדה לזו"ן דיצירה, וכ"ש בעשיה.
קלא) שורש ב' זווגים אלו נמשך מזו"ן וכו' ומזווג הא' דזו"ן דאצילות שהוא פב"פ נמשך חיות אל היצירה בבחינת ו"ק. ומזווג הב' שהוא אב"א נמשך החיות לעשיה להחיותן בבחינת אב"א. ולכאורה תמוה, כיון שהם מקבלים מזו"ן פב"פ שהוא מוחין דע"ב להולדת נשמות הצדיקים, כנ"ל בדיבור הסמוך, א"כ היו צריכים המוחין דיצירה להיות חשובים יותר ממוחין דבריאה, כי מוחין דבריאה אינם אלא מקומת ס"ג ובחי"ב, כנ"ל בדיבור הסמוך. ולמה אין ביצירה רק מוחין דו"ק, ואין שם בחינת עונה אלא רק שאר וכסות.
וצריך שתזכור מ"ש הרב לעיל (בדף א' תתקל"ב אות ע"ט), כי הבחינה השניה שהיה בע"ש אחר שעה חמישית. דהיינו שעלה בריאה במקום ישסו"ת דאצילות. ויצירה במקום ז"א. ועשיה במקום הנוקבא בעת היותה אב"א עם הז"א, דהיינו מחזה דז"א ולמטה. וכן היה העשיה מלבשת ליצירה מחזה דיצירה ולמטה, ושש תחתונות דיצירה היו עוד למטה מפרסא דאצילות. ואמר שם שהוא מצב העולמות לאמיתתם, ע"ש. ונתבאר שם הטעם, מפני שכל קומת א"א דאצילות שייך לז"א, משום שא"א מלביש על הז"א דעולם הנקודים, אשר בעת שיבררו כל הש"ך נצוצין ויתקנו הז"מ דמיתו, יחזור ז"א למקומו הראשון שלו שבז"ת דנקודים, שהוא עתה כל מקומו של א"א, ע"ש. ונמצא שבבחינה השניה, שאז כבר עלה ז"א לא"א והלביש כל קומת האצילות, הרי שב למקומו האמיתי. ונמצא אז אשר כל ג' העולמות בי"ע, נעשו לבחינת מחזה ולמטה שלו, שהרי הם עומדים במקום ישסו"ת וזו"ן דאצילות, שהם מקום המחזה ולמטה דא"א, ועתה הוא מקום המחזה ולמטה דזו"ן. ונודע, כי אפילו בעת שז"א משיג מוחין דע"ב, שהם הארת החכמה, מ"מ אין החכמה מתגלה בו אלא מחזה ולמטה, אבל מחזה ולמעלה נשאר בחסדים מכוסים.
ויוצא מזה, כי כל ההארת חכמה שז"א מקבל בעת הלבשתו לקומת א"א, הם מתגלים רק בג' העולמות בי"ע, שהם עומדים מחזה ולמטה שלו. ואם תבחין עוד בג' העולמות בי"ע גופייהו, הנה גם הבריאה, העומדת בת"ת דז"א, גם היא אינה צריכה למוחין דע"ב, וגם היא דרכה בחסדים מכוסים כמו המחזה ולמעלה. ומה שמקבלת המוחין דע"ב, הוא רק להשפיע לעולם היצירה, שהוא בחינת הכלים דז"א, שאין תיקונו אלא במוחין דע"ב, דהיינו בז"א דאו"י. שכל ההפרש בין בינה דאו"י לז"א דאו"י הוא, שבינה היא בחינת חסדים מכוסים בלי חכמה, כי היא דוחה חכמה וחפצה רק בחסדים. אלא בעת שמאצלת לז"א דאו"י, הוא ממשכת לו הארת חכמה שהיא מוחין דע"ב, כנ"ל בחלק א' דף ה' ד"ה וטעם, ע"ש. וע"כ נמצא גם בסדר אצילות הפרצופים, שכל זמן שאין לז"א הארת חכמה, אין שום גילוי לבחינתו עצמו, ונחשב אז הז"א בלי ראש. ולפיכך נבחן רק עולם היצירה שהוא בחינת אחורים דז"א, ועומד במקומו, והוא עיקר המקבל אלו המוחין דע"ב שיש לז"א בעת הלבשתו לג"ר דא"א, שהוא קומת ע"ב, כנודע.
אמנם עולם העשיה אינה מקבלת אז המוחין האלו, משום שגם הנוקבא דז"א עצמו, לא עלתה עדיין עם הז"א אל הג"ר דא"א, אלא שהיא עומדת במקום או"א ומלבשת לז"א מחזה ולמטה, שהוא בחינת אב"א. וע"כ גם עולם העשיה מלבשת אתהמחזה ולמטה דיצירה, בבחינת אב"א, שפירושו ואחוריהם ביתה ופניהם מגולים כלפי חוץ. כלומר, שכותל דנה"י נגנז פנימה ע"י תיקון הארת אחורים מאמא הדוחה חכמה, וע"כ אין הנה"י שלה מתעוררים בה להתפתח ולקבל חכמה. ורק הכותל דחג"ת עד החזה שולט בה, שהוא המקבל רק חסדים מכוסים. הרי שעולם העשיה אינה מקבלת כלום ממוחין דע"ב, אפילו בעת עלית בי"ע לאצילות שמטרם החטא.
וזה אמרו "כי הלא ב' הזווגים דזו"ן, אינם אלא להמשיך חיות ושפע אל היצירה ועשיה וכו', ומזווג הא' דזו"ן דאצילות, שהוא פב"פ, נמשך חיות אל היצירה, בבחינת ו"ק. ומזווג הב' דזו"ן שהיא אב"א, נמשך החיות אל העשיה להחיותם בבחינת ג' גו ג' ". והיינו כמו שנתבאר, כי עיקר מצב העולמות לאמיתתם, הוא כמו שעמדו בבחינה השניה בע"ש לאחר שעה חמשית שמטרם החטא. אשר אז היה היצירה מקבלת מזווג זו"ן פב"פ לצורך הולדת נשמות, דהיינו המוחין דע"ב שבג"ר דא"א, שממנו באים הולדות נשמות הצדיקים. ועולם היצירה נבחנת משום זה לעיקר הנושא להארת חכמה, כנ"ל. ולפיכך, עתה בעת נפילתה למטה מפרסא דאצילות, אין המוחין דס"ג מספיקים לה לבחינת ג"ר ומוחין, כי אין לה מוחין אלא רק מזו"ן פב"פ, דהיינו מוחין דע"ב. וע"כ לא תוכל לקבל מזו"ן רק ו"ק בלי ראש, כי הפרסא מפרדת על מוחין דע"ב, ולא יוכלו להאיר משהו ממטה לפרסא. באופן, שזה החיוב שלה לקבל מזו"ן פב"פ, הוא כל פחיתותה בעת היותה למטה מפרסא. כי נשארת משום זה בלי מוחין כל עיקר, משום שמוחין אלו אינם יכולים להאיר למטה מפרסא. וע"כ אין בה מוחין דהולדה כלל, כי אין בה אלא בחינת חג"ת נה"י לבד, וחסרה ג"ר.
ועולם העשיה, שאפילו בעת היותה בשלימות, דהיינו בבחינה השניה שמטרם החטא, לא היתה מקבלת אז אלא מזווג הב' של הזו"ן, שהוא אב"א, כנ"ל. נמצא עתה לאחר החטא מקבל ג"כ מן היצירה בחינת אב"א, דהיינו מחזה ולמטה שלו. ונמצא שאין לו רק בחינת נה"י לבד, הנבחן לפרצוף עיבור, דהיינו ג' גו ג', שפירושו אור הנפש בכלים דחב"ד. דהיינו חצי היצירה, כי היצירה יש לה אורות נפש רוח בכלים דחב"ד חג"ת עד החזה, ומשום זה הם נקראים חג"ת נה"י. והעשיה אין לה אלא בחינת נה"י של היצירה, שהוא אור הנפש בכלים דחב"ד, כנודע.