קכה) ואמנם ע"י מה שחטא נפגמו גם הנשמות האלו כנז"ל ולא נשאר בהם הארה זולתי שיעור ההארה שהיה אל בחי' המלכיות האחרונות של הנשמות קודם שחטא, ונמצא כי אלו הכתרים שנשארו בו, אין הארתם רק שיעור הארת מלכיות, שהיה בתחילה קודם החטא, ולכן נקרא נפש אדם, כי המלכות נקרא נפש והבן זה. ונמצא כי כל הכתרים נשארו בו אפי' הכתר האחרון שבכולן שהוא הכתר של ספירת המלכות שבנוקבא דעשיה.
קכה) הכתרים שנשארו בו אין הארתם רק שיעור הארת מלכיות שהיה בהם בתחילה קודם החטא וכו', והבן זה. והנה ודאי שצריכים להבין זה, למה בבחינת הכלים נשאר ממנו הכלי דכתר, שהוא המשובח שבו, ובבחינת האורות נשאר ממנו רק אור הנפש, שהוא הגרוע שבו. אכן הטעם הוא מפני הערך ההפוך הנבחן תמיד בין כלים לאורות. כי בכלים נמצא תמיד כי העליונים נגדלים מתחילה. והיפוכו באורות, שהם נמצאים תמיד שהתחתונים נכנסים מתחילה, כנודע. ולפיכך בעת שלא נשאר באדה"ר זולת הכלי דכתר, הרי לא נשאר בו זולת אור היותר תחתון, שהוא אור הנפש, הנבחן לאור המלכות. כי כן נבחנים גם פרצופי בי"ע, שמבחינת הכלים נשארים בהם הכלים העליונים שהם חב"ד חג"ת עד החזה, אבל מבחינת האורות אין בהם אלא ו"ק, שאור הרוח מתלבש בהכלים דחב"ד, ואור הנפש בהכלים דחג"ת. ועד"ז הוא בז"א ונוקבא, שמבחינת הכלים נשארו בו העליונים שהם חב"ד חג"ת, אבל מבחינת האורות אין בו אלא רוח נפש. וכן הנוקבא דז"א, כי מבחינת הכלים נשאר בה הכתר שבה, אבל מבחינת האורות אין בה אלא אור המלכות לבד, דהיינו אור הנפש.