צט) ודע כי כן הענין בתפלת מנחה של ימים טובים כמבואר אצלינו כי תפלת מוסף דשבת ותפלת מנחה דיום טוב שוין הן בענין עלית העולמות. ונמצא כי מה שהיה נעשה אז כשנברא אדם שהיה קודם חצי יום הששי, נעשה עתה בתפלת מוסף דשבת. ולא עוד, אלא שעתה בתפלת המוסף נעשה על ידי מעשה התחתונים בתפלתם, אבל אז היה עולים מאליהם אותה העליה כנ"ל בלתי מעשה התחתונים כי הרי עדיין לא היה נברא אדם. ולא עוד אלא שאז היו עולים שתי בחינות: פנימית, וחצוניות העולמות לגמרי, אבל עתה במוסף שבת אינו עולה רק בחינת פנימיות העולמות בלבד אבל חצוניות העולמות נשאר במקומו, ואין להם עליה כלל אפילו בשבת. כי אם גם החיצוניות היה עולה, היינו רואים בעינינו עלית העולמות איך עולים ממה שהיו בחול, אבל עלית פנימיות העולמות אינו ניכר ונראה לעין אעפ"י שעולה, וזכור זה. ועיין בשער הכונות בדרוש סדר חילוק תפילת שחרית דימי החול, כי שם נתבאר גם כן הדרושים האלו.
צט) בתפלת המוסף נעשה ע"י מעשה התחתונים בתפלתם אבל אז היו עולים מאליהם וכו'. דהיינו כמבואר בדיבור הסמוך (ד"ה והתשובה היא), אשר בעיבור א', התחתון עולה ומתברר ע"י העליון. דהיינו בעת שהעליון מברר אח"פ שלו, כי אח"פ דעליון דבוקים תמיד בגו"ע דתחתון, וע"כ מתתקנים יחד. וז"ש "כי הרי עדיין לא נברא אדם". כי בעיבור הא' היו עדיין נר"ן דאדם מונחים ומעורבים בקליפות, ולא היה לו שום מציאות בקדושה. וא"כ איך אפשר שיעלה בעצמו בבחינת מ"ן, כמ"ש לעיל (דף א' תתקמ"ו ד"ה והתשובה). אמנם בעיבור ב' לצורך מוחין דגדלות, כבר יכול האדם עצמו לעלות בסוד מ"ן אל העליון שלו, כי כבר יש לו עכ"פ בחינת ו"ק, ויכול לעלות מעצמו, כמ"ש שם.