עז) ועתה נבאר הבחינה השניה והיא אחר שנברא אדה"ר והכניסו הקב"ה בג"ע כי אז היה מחצי יום ששי ומעלה, אשר אז בהכרח מתוספת הקדושה בעולמות כולם, כמבואר אצלנו בענין ערב שבת. כי משעה חמישית של ערב שבת מתחילים העולמות להתעלות למעלה ממקומם, וקדושה נתוספת בהם כנזכר אצלנו בסוד ה' יתירה הנז' בפ' ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי, לרמוז אל שעה חמישית כנזכר.
עז) משעה חמשית של ערב שבת מתחילין העולמות להתעלות וכו' בסוד ה' יתירה וכו'. פירוש, כי ששת ימי בראשית, ה"ס חג"ת נה"י. ונמצא יום הששי שהוא יסוד, שבו נמתקו ונשלמו כל חמשה ימים שהם חג"ת נ"ה, שז"ס יום הששי ויכולו השמים וכו'. כי ע"כ נקרא היסוד 'כל', ע"ש שכולל ה"ס חג"ת נ"ה, כנודע. ויום הששי עצמו נחלק לי"ב שעות, ששש הראשונות הם ה' חסדים שביסוד, שהם מיתוק ה' הימים חג"ת נ"ה מצד החסדים. ונמצא שעה החמשית שהיא בחינת הוד, ושעה הששית היא בחינת עצמו מצד החסדים. ושש שעות האחרונות הם מיתוק ה' הימים חג"ת נ"ה מצד הגבורות שבהם. ושעה הששית ובין השמשות היא בחינת עצמו מצד הגבורות הממתיק את ה"ג חג"ת נ"ה.
ועיקר המיתוק נופל על יום חמישי שהוא הוד, שהוא המלכות הקרובה אל הקליפות. וז"ס ה' יתירה דיום הששי הרומזת לשעה חמשית, שהיא החסד המיוחס לספירת הוד. ולפיכך כשמגיע שעה חמישית בערב שבת מתחילים העולמות להתעלות למעלה ממקומם וקדושה נתוספת בהם, כי אז כבר נמתקו כל ה' הימים חג"ת נ"ה מצד הה"ח שביסוד. וע"כ יש עליה לכל העולמות למעלה ממקומם.