נו) וששה ספירות אחרונות של העשיה היו במקום שהם עתה ששה ראשונות של יצירה, וארבעה ראשונות דעשיה היו במקום שהם עתה ארבעה אחרונות של בריאה, וששה אחרונות של יצירה היו במקום שהם עתה שש ראשונות של בריא'. וארבעה ראשונות של יצירה היו במקום שהיא עתה נוקבא דז"א דאצילות, אשר כבר ידעת, כי אינה תופסת רק מקום ארבעה אחרונות דז"א, שהוא נצח הוד יסוד מלכות שבו, והיא עומדת כנגדם מאחוריהם, ולכן נקראת ד', לפי שאין מקומה, רק בארבעה ספירות הנזכר בלבד.
נו) וששה ספירות האחרונות של העשיה היו במקום שהם עתה ששה ראשונות של יצירה. ויש כאן לזכור מ"ש הרב לעיל (דף א' תתק"ג אות כ'), אשר בבטן אמא מתבררים רק זו"ן ולא יותר, ובבטן נוקבא דז"א דאצילות מתבררת ראש הבריאה, עש"ה כל ההמשך. כי זה הכלל שכל פרצוף נאצל במדרגה העליונה הסמוכה לו. ועם זה תבין, שלפי מצב העולמות של עתה, אשר ז"א הוא בבחי' ו"ק, ונוקבא בבחי' נקודה מצד מצב הקביעות, הנה ממצב הזה אי אפשר כלל שיצא ראש הבריאה מבטן הנוקבא דאצילות. כי בעת שאפילו לעצמה אינה בבחינת פרצוף, איך תוכל להאציל פרצוף שני שתחתיה. וזה הכלל כי אין הפרצוף יכול להאציל פרצוף תחתון ממנו מטרם שיגדל בעצמו בבחי' נשמה, כמ"ש הרב לעיל דף תשע"ב אות ס'.
וזה שהאריך הרב כאן לבאר סדר יציאת בי"ע מתחילתן, ללמדנו שלא היו העולמות אז באותו המצב של עכשיו, שז"א בבחי' ו"ק ונוקבא בבחי' נקודה. אלא שז"א היה אז בקומת אבא, שהוא בחינת מוחין דחיה, ונוקבא היתה בקומת אמא, שהוא מוחין דנשמה, ואז יכלה הבריאה להתברר בבטן הנוקבא עד שנשלמה ויכלה לברר את עולם היצירה, וכן היצירה את עולם העשיה.
ועם האמור מובן ג"כ סדר מצב ג' העולמות בי"ע שכתב כאן הרב. כי נודע שבעת שהתחתון עולה לעליון ממנו הוא נעשה אז כמדרגת העליון ממש, כמ"ש הרב להלן באות ס'. ונמצא שהנוקבא שעלתה לקומת אמא, הרי היא נעשית כאמא ממש. וכל הנאצל מאמא נבחן למדרגת ז"א, כי בבטן אמא אינם מתבררים רק בחינות ז"א, כמ"ש הרב לעיל (דף א' תתקכ"ג אות כ'). וא"כ מוכרח הוא שעשר הספירות דבריאה כולן היו במקום ז"א, כי בהיות הנוקבא בחינת אמא, הרי הבריאה הנאצלת ממנה במדרגת ז"א.
וכמו כן כיון שעולם הבריאה היה אז במדרגת ז"א, נמצא עולם היצירה הנאצל ממנה, נבחנים ד' הספירות הראשונות שלה, שהם במדרגת נוקבא דז"א, המלבשת לז"א מחזה ולמטה שלו. כי בהיות הבריאה במדרגת ז"א, א"כ הנאצל מז"א הוא תמיד בחינת הנוקבא שלו. אלא לפי שיש ב' מדרגות בהנוקבא שהם, אב"א עם הז"א מחזה ולמטה, ופב"פ עם הז"א בקומה שוה. ומתוך שמצב העולמות בכלל היו עוד בבחי' אב"א מטרם שנברא אדה"ר כנודע, כי גם זו"ן בעצמם שעלו לאו"א היו עוד בבחינת אב"א. כי ז"א עלה לאבא הנקרא או"א עלאין, ונוקבא עלתה רק לאמא הנקראת ישסו"ת, ונמצא הנוקבא מלבשת שם רק מחזה ולמטה דז"א, בערך הלבשת ישסו"ת לאו"א עלאין. הרי שגם זו"ן העליונים נמצאים ג"כ רק בבחינת מחזה ולמטה אב"א. לפיכך הגם שעולם היצירה קבלה בחינת הנוקבא דז"א מחמת יציאתה מבריאה שהיתה בחינת ז"א כנ"ל,עכ"ז היא קבלה רק מדרגה הראשונה של הנוקבא, דהיינו בחינת מחזה ולמטה דז"א אב"א, ובשביל זה רק הד"ר של היצירה נעשו למדרגת נוקבא דז"א. אבל הששה תחתונות של היצירה ירדו לבחינת בריאה של עכשיו, דהיינו למטה מפרסא דאצילות. כי בחינת הנוקבא דז"א בעת היותה אב"א מחזה ולמטה אינה תופסת באצילות רק ד"ס בלבד, ושאר ספירותיה הם בבריאה.
וכמו כן, מאחר שעולם היצירה נעשה למדרגת נוקבא דז"א, נמצא נבחן עולם העשיה היוצאת ממנה, שד' הספירות הראשונות דעשיה, נעשו למדרגת עולם הבריאה, כי בבטן הנוקבא דז"א אינה מתבררת אלא עולם הבריאה. אלא מתוך שהנוקבא עצמה לא היתה לה אלא ד' ספירות הראשונות באצילות, ושש ספירות תחתונות היו במדרגת שש ראשונות דעולם הבריאה, ע"כ עולם העשיה הנבררת על ידה, היו ג"כ רק ד' ספירות ראשונות שלה בעולם הבריאה, להיותם נמשכים מד' ספירות ראשונות דנוקבא. אבל ששה תחתונות שלה נבחנות שנאצלו מששה תחתונות של הנוקבא שהיו במדרגת בריאה וכל היוצא ממדרגת הבריאה, נבחן למדרגת עולם היצירה. וע"כ ירדו ששה תחתונות של עולם העשיה לששה ראשונות של עולם היצירה.
והנה נתבארו היטב החיוב של מצב העולמות ומדרגתם, שמחוייבים להיות כפי הסדר שמפרט כאן הרב. כי לא יתכן שום בירור בבטן הנוקבא טרם שמשגת לפרצוף נשמה, וא"כ היא מחויבת להלביש לאמא. וכיון שהנוקבא היתה עומדת במדרגת אמא, א"כ כבר כל המצבים שכתב הרב כבר מחויבים להמצא כן, כמבואר. גם תשכיל כאן כי כל העולמות בי"ע יצאו מן הנוקבא דאצילות. כי מלבד שעולם הבריאה יצאה מהנוקבא שבמקום אמא, הנה גם עולם העשיה בעת שיצאה מן היצירה, היתה היצירה במדרגת נוקבא דאצילות ממש כנ"ל. ונמצא גם עולם העשיה כולה יצאה מנוקבא דאצילות, אלא מבחינת אב"א דנוקבא כנ"ל.