רנד) ונמצא, כי עתה ביניקה נתחדש לו פה ודיבור, משא"כ בעיבור, שנתקיים בו, או מי ישום אלם. אך ביניקה נתחדש בו, מ"י שם פה לאדם. והענין, כי האדם שהוא ז"א, יען הוא בחינת שם ההוי'ה במילוי אלפין העולה בגימטריא אדם, ואדם זה בימי עיבורו נעשה אלם מבחינת שם ההוי'ה שלו, אשר במילואו הוא מ"ה, ובפשוטה כ"ו. ובהתחברות שניהם הם בגימטריא אלם של אלקים, ועתה ע"י יניקה אז נתוספו בו שתי אותיות, ונעשה אלקים שהוא בגימטריא פה עם הכולל, וזה על ידי יניקה שמניקתו אמו, הנקרא מ"י כנודע, וזהו מי שם פה לאדם. וכמו שנראה בחוש הטבע, כי התינוק בשתי שנים של היניקה מתחיל לפתוח פיו מעט מעט, עד שבהמשך זמן זה ע"י היניקה, שמתמלאין מוחותיו, נשלם בו כח הדיבור אחר תשלום שתי שנים אלו.
[ועתה ע"י יניקה - עי ד"ה וז"ש (באות רנ"ד) ועתה]