קמז) והנה עתה בהתחברם נעשו פרצוף א' לבד, נמצא כי מה שהיה בתחילה ראש התבונה, הוא עתה הבנין והיסוד של כללות ב' הפרצופים בהיותם פרצוף א' לבד. ומה שהיה תחילה יסוד הבינה, הוא עתה החזה דבינה של בחי' הכללות של פרצוף א' לבדו. כי הנה ראש התבונה, היה תחילה במה שהוא עתה שליש התחתון של ת"ת, אשר הוא מקום הבטן של הכללות עתה.
[או"פ כאן ד"ה וזהו שהאריך]
קמז) מה שהיה בתחילה ראש התבונה, הוא עתה הבנין והיסוד של כללות ב' הפרצופים בהיותם פרצוף א' לבד. צריכים לבאר מקודם, ההפרש מענין זווג דנשיקין, לזווג היסודות, ולמה נתחדש ענין זה כאן, וגם בעולם הנקודים, מה שלא היה זה במציאות כלל בפרצופי א"ק. וכן ענין הזווג של פרצוף הכתר דאצילות שהוא א"א, עם קומת הס"ג דאצילות שהם או"א. וכבר ביארנו שזווג הזה נמשך עוד מהנקודים, כי גם שם נזדווג פרצוף הכתר דא"ק, עם או"א דנקודים, אחר שנתחברו לקומת ס"ג דא"ק, כנ"ל (דף תתקל"ו ד"ה גם צריך) עש"ה. אמנם גם שם צריך ביאור, כי ענין ההשפעה הוא רק מעליון לתחתון שלו הסמוך אליו במדרגה, דהיינו מכתר לע"ב, ומע"ב לס"ג, אבל לא למדרגה שלישית ממנו, ואיך ישפיע כאן פרצוף הפנימי דא"ק, שהוא פרצוף הכתר, אל פרצוף ס"ג דא"ק, שהוא שלישי אליו. כי זה הוא דילוג מדרגה.
אכן יש כאן עמקות מקורית, עוד מע"ס דאור ישר בעצמם. כי ידעת, אשר חו"ב דאו"י עומדים מתחלת אצילותם אב"א, בסוד י' ונ' דצדי, שפירושו, שבינה בסוד כי חפץ חסד הוא, נתנה אחוריה לאור החכמה, ופנתה פניה לינק אור דחסדים מן כתר דאור ישר (כנ"ל בחלק א' דף ה' או"פ נ' ד"ה וטעם), עש"ה כי אין כאן המקום להאריך. ולפי"ז נמצא, כי כמו שהכתר השפיע אור חכמה לחכמה דאו"י, כן הוא משפיע אור חסדים לבינה דאו"י. כי חכמה דאו"י נבחנת שכולה חכמה, ואין בה מבחינת החסדים, וע"כ בינה מחויבת לקבל אור החסדים מן הכתר וע"כ פנתה אחוריה לחכמה.
וכבר ידעת, ההפרש הגדול מן פרצופי א"ק עד הנקודים, אל הפרצופים שמנקודים ואילך. אשר פרצופי א"ק נמצאים ע"ס שבהם, מבחינת כח"ב זו"ן דאור חכמה. והם מסתיימים בטבור דא"ק. אבל מנקודים ואילך בכל אבי"ע דעולם התיקון, הנה ע"ס שבהם נבחנים רק לבחינת כח"ב זו"ן דאור חסדים. ואע"פ שיש בכל פרצוף, כתר חכמה גם כן, אמנם הם מתלוים בהפרצוף בבחינת שורשים, כדי להשפיע הארת חכמה בחסדים, דהיינו באותו הכמות ואיכות שהיו אל הזו"ן דפרצופי א"ק. באופן אשר קומת הכתר שבפרצופי נקודים ואצילות שוה לבחינת זו"ן דפרצוף הכתר אשר בא"ק, דהיינו מטרם הסתלקות א' שהיה בו. וכן קומת חכמה, שוה לזו"ן דחכמה שבפרצופי א"ק וכו', כמ"ש בחלק ז' ע"ש. וטעם הדבר, כי כל ענין השתלשלות הפרצופים באים בסבת חסרון, אשר כל תחתון ממלא ומשלים את העליון שלו, כנ"ל באורך. וכיון שא"ק נשלם בשלימות עד הטבור שלו, בסוד מילוי, ומילוי דמילוי, כנ"ל. כי ב' בחי' המילוים האלו, שהם הע"ב והס"ג שלו, חזרו ומלאו את הכלים שלו, אחר הסתלקות אורותיהם בזמן הסתלקות א', עד הטבור. אלא רק מטבור ולמטה, נשאר עוד בלי מילוי, שע"ב וס"ג אינם מגיעים לשם, כנ"ל. ולפיכך, נשתלשלו ויצאו ע"ס דנקודים, וכן כלהו פרצופי אבי"ע דעולם התיקון, כדי לחזור ולמלאות מקום זהדנה"י דא"ק. [כמ"ש בחלק ז' - ד"ה ובזה תבין למה]
והנה לפי המתבאר, תראה שאין כאן שום חסרון אלא רק בבחינת זו"ן דא"ק שמטבור ולמטה. וכבר ידעת אשר מדת זו"ן היא רק אור החסדים עם הארת חכמה, דהיינו במדת זו"ן דאו"י, כנודע. וע"כ מדת כל הפרצופים דאבי"ע הבאים להשלימם, אינם צריכים יותר רק חסדים בהארת חכמה. אמנם ודאי יש גם קומת כתר וחכמה בהם, כמו בפרצופי א"ק, אלא שאינם מאירים מבחינת אור החכמה בעצם, אלא בבחינת הארתם לבד. דהיינו באותו שיעור הצריך להשלמת הלמטה מטבור דא"ק, כנ"ל. והנה נתבאר כי כמו שהע"ס מתחלקות לה' בחינות של אור החכמה, הנקראים כח"ב זו"ן, ולה' בחינות של אור החסדים הנקראים חג"ת נ"ה. כן מתחלקים הפרצופים בכללם, אשר ה"פ א"ק הם מבחינת אור חכמה, וה"פ שמנקודים ואילך הם מבחינת אור חסדים בהארת חכמה. ועד"ז ממש, מתחלקים ג"כ בפרטם. כי ג' פרצופים הראשונים דכל פרצוף וכל עולם, הם ביחס אור חכמה שבאותו עולם או באותו פרצוף. וב' פרצופים התחתונים שהם זו"ן דאותו עולם ופרצוף, הם ביחס דאור חסדים בהארת חכמה.
והנה כמו בע"ס דאו"י, הנה עיקר המשפיע הוא הכתר דאו"י, אשר משפיע אור החכמה לספירת חכמה דאו"י, ואור חסדים הוא משפיע לספירת בינה דאו"י, כנ"ל. הנה כן הוא גם בה' הפרצופים. כי פרצוף הכתר משפיע בחינת ע"ס דאור חכמה, לפרצופי הג"ר. והוא משפיע בחינת ע"ס לפרצופי הז"ת, מבחינת אור דחסדים בהארת חכמה. ולפיכך נבחן בכתר ב' מקומות, לב' מיני ההשפעות האלו. כי מבחינת חג"ת שלו, הוא משפיע אור החכמה. ומבחינת נה"י שלו, שמטבורו ולמטה, הוא משפיע חסדים. ונמצא בעת שמשפיע לפרצוף ע"ב, המיוחס לספירת חכמה דאו"י, הוא משפיע לו מבחי' חג"ת שלו. וכשמשפיע לפרצוף ס"ג, המיוחס לספירת בינה דאו"י, הוא משפיע לו מבחינת נה"י שבו. באופן שכמו שפרצוף ע"ב מקבל אור חכמה מחג"ת דפרצוף הכתר, כן פרצוף ס"ג מקבל אור החסדים מנה"י דפרצוף הכתר. ועם זה מיושב בפשיטות מה שעמדנו לעיל, על ענין הדילוג, אשר פרצוף הכתר דא"ק השפיע לס"ג שלו, כי שם היה עיקר ההשפעה לבחינת אור חסדים, כנ"ל. וע"כ השפעה זו שייכת לנה"י דפרצוף הכתר כמבואר, ואין זה דילוג כלל, כי כן הוא עוד מהע"ס דאו"י, שהשפעה ראשונה מקבלת חכמה דאו"י, והשפעה שניה של חסדים מקבלת בינה דאו"י. [1, 2 - ד"ה ונתבאר לעיל]
ועם זה יתבאר לך ההפרש מחג"ת דא"א דאצילות, אל הג"ר שלו. כי הג"ר דא"א, המה מלבישים לחג"ת דעתיק עד החזה, וע"כ נבחנים הג"ר דא"א לעצמות אור החכמה, שה"ס חכמה סתימאה. אמנם חג"ת דא"א, שהם מלבישים מחזה דעתיק ולמטה דהיינו על נה"י שלו. ששם השפעת אור חסדים, ע"כ כבר נבחן שם א"א ג"כ לבחינת אור דחסדים, והבן. ובזה תבין ג"כ ענין הגרון שיצא לחוץ מראש שלו. כי הגרון הוא בחינת הבינה דא"א, שכל חפצההיא אור החסדים, וע"כ לא יכלה להלביש את חג"ת דעתיק, אשר שם השפעת אור חכמה. וע"כ יצאה לחוץ, דהיינו למטה מחזה דעתיק, שהוא לבר מראש דעצמו, ואז יכלה לקבל חסדים מכתר, שהוא עתיק, כי מחזה ולמטה הוא מקום השפעת חסדים דעתיק. ולכן כל המקום הזה של חג"ת דא"א, שהוא מגרון עד הטבור, בבחינת חסדים מכוסים, שאין מהם הארת חכמה. כי שם המקום המוכן להשפעת חסדים אל הבינה, וע"כ מכח שליטת הבינה,אשר נמצאת בבחינת אחורים אל הארת חכמה של ראש דא"א, ע"כ החסדים מכוסים, שפירושו, שאין הארת חכמה מתגלה בהם. שז"ס יסוד דעתיק המתלבש בחזה דא"א, שיסוד זה כולו רק להשפעת חסדים אל הבינה הוא עומד, ע"ד כתר דאו"י בהשפעה ב', שמשפיע רק חסדים בלי חכמה אל הבינה דאו"י. והבן וזכור היטב, ענין ב' מקומות השפעה, שנקבעו בפרצוף הכתר. חג"ת להשפעת חכמה, ומטבור ולמטה להשפעת חסדים. [3 - טעם ג', 4]
ועתה מובן ענין הב' זווגים, זווג דנשיקין וזווג דיסודות, שנתחדשו מעולם הנקודים ואילך. כי נתבאר לעיל, אשר עד עולם הנקודים היו ה' פרצופי א"ק מבחינת אור החכמה. אלא מנקודים ואילך, נבחנים העצמות של כלהו פרצופים, שהם מבחינת חסדים בהארת חכמה. גם נתבאר, שעם זה נמצא אותו ההפרש גם בה"פ אלו ג"כ, כי ג"ר שבהם נבחנים לבחינת חכמה, בערך הז"ת שהם מבחי' עצמותם חסדים כנ"ל [כאן] (תתקמ"ו ד"ה והנה כמו). ולפיכך אותו ההבחן הנ"ל דב' מקומות ההשפעה שנעשה בפרצוף הכתר, שחג"ת שלו משפיעים חכמה לע"ב. ונה"י שלו משפיעים חסדים לס"ג, מתחיל רק מעולם הנקודים ואילך. דהיינו אחר שהתחיל התיקון לבחינת למטה מטבור דא"ק, שכל תיקונו הוא מבחינת חסדים בהארת חכמה, כי בחינת הה"פ דאור חכמה כבר קנו שליטתם ע"י המילוים דע"ב ס"ג עד הטבור. וע"כ נקבע אז בחינת נה"י דכתר להשפעת חסדים. אלא כיון שאי אפשר שיתגלה בהפרצוף חסדים בהארת חכמה, אם לא יהיה שם קומת כתר וחכמה בג"ר של הפרצוף, ע"כ בהכרח שצריכים גם להשפעת עצמות חכמה בהפרצוף, אשר מעצמות זה, יגיע הארת חכמה אל החסדים. וע"כ צריכים ג"כ להשפעת חג"ת דכתר. הרי שצריכים לב' זווגים. א', להשפעת חכמה, מבחי' חג"ת דכתר, והוא נקרא זווג דנשיקין, והוא שייך רק בשביל ג"ר עצמם. וב', הוא זווג דיסודות, שהוא בחי' השפעת חסדים, מנה"י דכתר, שזה שייך בעיקר בשביל ז"ת, כנ"ל.
והנה בשעה שהארת הזווג דמוחין דע"ב ס"ג דא"ק מגיעים לנה"י דא"ק, ולעתיק דאצילות המלביש עליו, שאז מתבטלים הפרסאות שבפרצופי אצילות כנ"ל, וחזרו עתיק וא"א לפרצוף אחד, דהיינו ששב א"א להיות עתיק. הנה אז מתחלק א"א עצמו לב' מקומות ההשפעה הנ"ל, שמבחינת חג"ת שלו משפיע אור חכמה לאו"א, והיינו על ידי זווג דנשיקין. ומבחינת נה"י שלו משפיע לזו"ן אור חסדים. אלא שגם לבחינת זו"ן, שעיקרם הוא אור חסדים, מ"מ הוא צריך ג"כ להקדם זווג דנשיקין, משום שאין מציאות זו"ן, אלא בחינת הארת חכמה בחסדים. וע"כ אפילו בשעת קטנות של הזו"ן, צריך ג"כ עכ"פ להכלל מהארת חכמה, וע"כ גם לזווג נשיקין צריך כנ"ל באורך.
והנך מוצא, שבחינת החזה דעתיק, ששם היה בחינת מקום החתך בין אור חכמה לאור חסדים, להיותו הסיום דבחינת חג"ת דכתר כנ"ל, שהוא המבדיל בין הראש דא"א, ששם חכמה סתימאה עד החיך שבראש, ובין הגרון דא"א שהוא הבינה, שכבר היא באחורים על אור חכמה, והיא מקבלת רק חסדים מלמטה מחזה דעתיק, כנ"ל. הנה עתה נעשה לבחינת משפיע לאור חכמה, כי שם זווג דנשיקין דחיך וגרון דא"א, המשפיעים חכמה לאו"א כנ"ל. הרי שנעשה שם מקום יסוד חדש, דהיינו ליסוד דראש, המשפיע חכמה. ומקום החתך דאור החכמה, נתהפך ונעשה למקום משפיע לאור החכמה. ומכאן המקור להבחן בנקודת החזה, שיש שם בחינת יסוד פנימי, כמ"ש הרב בכמה מקומות. כי בעת ביטול הפרסא, נהפך פי החזה מבחינת מבדיל על אור החכמה, לבחינת משפיע לאור החכמה. שה"ס זווג דנשיקין דפה דא"א, אחר שנעשה לאחד עם פרצוף עתיק, כמבואר.
והנה נתבאר לעיל, שבשעת השגת המוחין לאו"א, על ידי הנשיקין דא"א, גם או"א וישסו"ת חוזרים להיות פרצוף אחד, כי גם הפרסא דבגוי מעוהי דאו"א ג"כ מתבטלת. והנה אז, יש בהם ג"כ אותו ההבחן בפרטיותם, כמו שביארנו אצל פרצוף הכתר דכללות ה"פ אצילות. וע"כ גם הם משפיעים מבחינת חג"ת שלהם את אור החכמה, ומבחינת נה"י שלהם את אור החסדים. ונמצא גם הם צריכים ב' הזווגים דנשיקין ודיסודות, לצורך אצילות זו"ן, ע"ד הנ"ל בא"א. אמנם נבחן בזווג היסודות עצמו, שיש שם ג' בחינות זווגים, שהם יסוד בינה עלאה, ויסוד תבונה, ומקום החתך שבין ראש התבונה לרגלי הבינה. וכל אלו הג' נכללים ביסוד הכללי דאו"א, אחר שישסו"ת נכלל ונעשו לאחד עם או"א. כי לפי התאם הגידול של הולד, כן מתעלים בחינות הזווגים. וע"כ המה נבחנים בג' מדרגות, שהם ג' המדורים שבדחז"ל. שמתחלה נבחן הזווג לבחי' חיצוניות גמורה, שהיא במדת יסוד דתבונה, והיא לבחינת נפש דנפש, ומדה זו נקראת מדור א'. ואח"כ בג' חדשים השניים נבחן הזווג לבחינה פנימיות יותר מקודם, שהיא במדת מקום החתך, והוא המדור הב', וזהו לבחינת רוח דנפש. ולבסוף בג' חדשים אחרונים, נבחן הזווג לפנימיות גמורה, שהיא במדת יסוד דבינה עילאה, והיא המדור העליון, ששם מקבל תכלית שלימותו, דהיינו בחינת נשמה חיה יחידה דנפש. ואז הוא יכול לצאת משם למקומו עצמו.
אמנם תבין, שאין זה ג' מקומות של זווג ממש, בדומה לזווג דנשיקין וזווג דיסודות, אלא שהם כולם רק בבחינת היסוד דכללות הפרצוף, שהיא מקום הבטן של כללות הפרצוף, שבסיומו עומד היסוד, כנודע. אלא שיש שם ג' מדורים, כמבואר. וכבר נתבאר זה, שאין העליון מזדווג מבחי' המסך דעצמו לצורך התחתון, אלא מבחינת חיצוניותו, שמודד לו מבחינת מסך כזה, שהוא בהתאם להמ"ן של התחתון, כנ"ל באורך, ומבחינה זו נבחנים הג' מדורים והבן.
וזהו שהאריך כאן הרב, להורות לנו מתחלה את מקום יסוד הכללי, שבו נעשה הזווג וכל הבחינות דעיבור, מתחילתו עד סופו. וזה אמרו "כי מה שהיה בתחלה ראש התבונה, הוא עתה הבנין והיסוד של כללות ב' הפרצופים בהיותם פרצוף א"'. כי ידעת שהחזה דא"א, הוא מקום החתך החוצה את ב' הפרצופים האלו, כי או"א להיותם בחינת ג"ר דבינה, שהגרון דא"א הוא הכתר שלהם, נמצאים בבחינת חסדים מכוסים מחזה ולמעלה דא"א. אבל ישסו"ת, להיותם בחינת ז"ת דבינה, שהם צריכים להארת חכמה, מוכרחים להמצא מתחת החזה דא"א, אחר שנפסק היסוד דעתיק, כי שם הוא המקום שאפשר להתגלות בחינת הארת חכמה, כנ"ל באורך. וכבר נתבאר לעיל אשר פי החזה דא"א, הוא בחינת הסיום של קו האמצעי, בערך הפרצופים דלמעלה מטבור, בדומה ליסוד שהוא בחי' הסיום על קו אמצעי בערך הפרצופים שלמטה מטבור. הרי שמקום החזה דא"א הוא מקום היסוד הכללי דאו"א וישסו"ת, בעת ששבו שניהם להיות פרצוף אחד. כי אז הם בחינת פרצוף שלמעלה מטבור, ובהכרח שבחינת הסיום של קו האמצעי שלהם, הוא בחזה דא"א. וע"כ נבחן החזה דא"א לבחינת מלכות דראש דישסו"ת, שהחזה דא"א מלובש בפה דראש זה, ומסיים שם בחינת ג"ר דאו"א, שגם ראש דישסו"ת הוא בכללם. אשר שם החסדים המה מכוסים מבחינת ג"ר דבינה, בסוד כי חפץ חסד הוא. ומשם ולמטה, דהיינו בז"ת שהם ישסו"ת, נמצאים החסדים מגולים, כנ"ל. הרי שהפה דישסו"ת מלביש על מקום החזה דא"א, ששם היסוד דאו"א דכללות, דהיינו בשעה שנעשים שניהם לאחד, ותופסים כל המקום שמגרון דא"א עד הטבור, אז נמצא שם היסוד של או"א, שמתחלה היה שם הפה דראש של ישסו"ת, והבן. [וזה אמרו "כי מה - כאן באות קמ"ז בדברי הרב]
וזה אמרו "כי הנה ראש התבונה היה תחלה במה שהוא עתה שליש תחתון של הת"ת, אשר הוא מקום הבטן של הכללות עתה". דהיינו כמבואר, שפה דראש הישסו"ת מלביש במקום החזה דא"א, שהוא פי היסוד דאו"א, ומשם עד הטבור דאו"א נמשכים הע"ס דראש. הרי שהראש דישסו"ת הוא במקום שליש תחתון של או"א עילאין. שהם מלבישים עם הע"ס דראש שלהם מטבור דאו"א עד היסוד דאו"א, כמבואר. [וזה אמרו "כי הנה - כאן באות קמ"ז בדברי הרב]
וזה אמרו "ונמצא כי מקום זווג או"א עתה הוא בבטן של הכללות שהיה מתחילה נקרא ראש התבונה, וכמעט שמקום זה הואבפי תבונה". כמבואר, שפה התבונה הוא במקום החזה דא"א, שהוא מקום היסוד דאו"א עלאין, אשר בשעה, שהם ב' פרצופים, הרי הם מלבישים על כל המקום הזה, והוא נעלם בתוך הראש דישסו"ת. וכשחוזרים לפרצוף אחד, נעשה שוב המקום הזה מגולה לבחינת שליש ת"ת התחתון, ופה דישסו"ת חוזר ונעשה ליסוד של או"א. ששם מקום הזווג עתה, ושם סוד הבטן, שהוא מקום העיבור.
וזה אמרו "ונמצאו עתה תלת בחינות שיש באמא. א', הוא בחינת היסוד של תבונה העליונה. ב', בחינת יסוד התבונה בהיותה נפרדת מהבינה. ג', מקום החתך שבין רגלי הבינה לראש התבונה". כי בהיותם ב' פרצופים, שנמצא המקום שמטבור דאו"א עד סיום רגליהם, מלובשים כולם בתוך ישסו"ת, הנה אז יש לאו"א בחינת תנה"י מיוחדים לעצמם, שהם למעלה מראש התבונה. ועד"ז יש לישסו"ת בחי' תנה"י מיוחדים לעצמם. שהם ב' בחי' יסודות אמיתיים, דבינה עליונה ושל התבונה התחתונה. ומלבד זה נבחן ג"כ המקום החתך שנמצא במקום הטבור דאו"א, ששם מסתיים ראש ישסו"ת כנ"ל, ורגלי אמא עלאה הם בהכרח למעלה מראשם. והנה מקום זה הוא גם כן בחינת השפעה לתחתון, בדומה לבוצד"ק שבנקב החזה דז"א, המשפיע בחינת הקטנות אל הנוקבא, בעת היותה אב"א עם ז"א, כנ"ל בחלק ט'. ע"כ ג' מקומות אלו המה ג' בחי' מסכים, שמדת הזווג נמדדת על ידיהם. אשר או"א מודדים לזו"ן בעת עיבורם, על פי המסכים האלו, מתתא לעילא, בסוד ג' המדורים כנ"ל.
וזה אמרו "וכנגדם יש גם בזו"ן תלת בחינות. א', הוא האורות וכו'. ב', בחינות הכלים וכו'. ג', בחינות הרפ"ח ניצוצין וכו'". כלומר שהכלים מקבלים בג' חדשים הראשונים, שאז הולד במדור התחתון בזווג דמסך מבחינת יסוד דתבונה, המודד לו בחי' נפש דנפש, שהוא הארת כלים. והניצוצין מקבלים תיקונם בג' חדשים האמצעים, שאז הולד במדור אמצעי, שהוא בחינת המסך דמקום החתך, המודד לו קומת רוח דנפש, שהוא מספיק לתיקון הניצוצין. וז"ש "שבמקום האמצעי של מקום החתך עלו שם הרפ"ח ניצוצין דאור". ועלו, פירושו שנתקנו. ובג' חדשים האחרונים, מקבל הולד תיקון האורות, שהם בחינת ג"ר של העיבור, שהיא בחי' נשמה חיה יחידה דנפש, והיינו מבחינת מסך דיסוד הבינה עלאה, שנקרא מדור העליון. אבל אין לפרש, שהניצוצין מתחילים לעלות רק במדור האמצעי, שהוא בג' חדשים האמצעים, וכו'. שהרי גם בג' חדשים הראשונים שהולד הוא במדור התחתון, הנה כבר יש שם אורות ניצוצין כלים. כי אז נכנסים בו ק"ב ניצוצין, גם אור הנפש דנפש. אלא הכוונה היא כלפי מדת התיקון, כמבואר לעיל.
וכמו שבארנו ענין הנרנח"י דנפש בהתחלקותם בכלים ניצוצין ואורות בג' המדורים, כן נבחן עוד בכל אחד מהם בחינת נרנח"י פרטים. כי גם יש בכלים לבד בחינת נרנח"י, דהיינו בחינת נרנח"י בנפש דנפש. וכן בניצוצין יש בחינת נרנח"י, שהם נרנח"י דרוח דנפש. וכן באורות בחי' נרנח"י, שהם נרנח"י דג"ר. וזה אמרו "כל בחינה מאלו תלת בחינות העיבור וכו' בכל אחד ארבע זמנים והם, תחלה ג' ימים ראשונים של קליטה. ב', הוא עד ארבעים יום, שבהם נגמר צורת הולד. ג', הוא עד סוף ג' חדשיםראשונים, שבהם ניכר העובר. ד', עד תשלום שאר חדשי העיבור וכו'". דהיינו כנ"ל, שג' ימי קליטה שבכל מדור, הוא בחינת נפש של המדרגה ההוא אשר שם. וארבעים יום הראשונים דבחינת הג' חדשים שבמדור ההוא, הוא בחינת רוח שבאותה המדרגה. ותשלום ג' חדשים שבכל מדור ומדור, הוא בחינת הנשמה חיה יחידה שבאותה מדרגה. וזמן הד' שהוא תשלום כללות העיבור עד שיהיה ראוי לצאת משם למקומו, שנקרא לידה, הוא בחינת נפש דרוח המתחיל להכנס בו כמ"ש במקומו. שגם בחינה זו נוהג בשעת ההעברה ממדור למדור.
והנה מה שכתב הרב אשר ישסו"ת מלבישים רק שליש תחתון של ת"ת דאו"א, אין מכאן סתירה למ"ש במ"א, שישסו"ת מלבישים מחזה ולמטה דא"א, שהוא ב"ש ת"ת דאו"א. כי עיקר ישסו"ת מתחילים מטבור ולמטה דאו"א, אלא הכתר שלהם מתחיל מחזה דאו"א. באופן שאותו המקום מחזה עד הטבור, הוא שייך לכתר דישסו"ת. ונודע, שכתר אינו נכנס בחשבון הפרצוף, וע"כ מדייק כאן מקומם של ישסו"ת מטבור ולמטה דאו"א. [שכתב הרב - כאן באות קמ"ז בדברי הרב]
וטעם הדבר הוא, משום שישסו"ת הזה, שסוד הבטן לתיקון העיבור נתתקן בע"ס דראש שלו. הוא בחינת ואו של הוי'ה דס"ג, שיש בו לבד המילוי של הא', כנודע. שכל אותיות הוי'ה דס"ג הם במילוי יודין, חוץ מו' שבו, שהיא במילוי א'. וכבר ידעת טיבה של הואו הזו דס"ג, שהיא השורש של הוי'ה שאותיות המילוי הם במילוי אלפין, שנקרא מ"ה החדש, שנקרא הדר ומהיטבאל, שהם זו"ן של אצילות כנ"ל (דף תתקי"ז ד"ה ועתה תבין), עש"ה בכל ההמשך. כי מילוי אלפין פירושו, תיקון קוים הנעשה ע"י עלית ה"ת בעינים, שקו האמצעי שבא' מורה על הפרסא הנעשה מלמטה לגו"ע של המדרגה, שהוציא את אח"פ של המדרגה לחוץ ממנה כנ"ל באורך. שעיקר תיקון הזה הוא רק לבחינת זו"ן. אמנם ג' הפרצופים הראשונים דאצילות, שנמשכים מסוד השם מ"ב, הם במילוי יודין, שפירושו ממסך דצמצום א', הנמשכים מהבחינה שכנגדם מג"ר של א"ק, המסתיימים למעלה מטבור, שאין בהם מצמצום ב' ולא כלום, כי עד הטבור דא"ק נבחן בשם עולם העקודים כנודע. והנה תיקון קוים הזה מתחיל בעולם הנקודים, ששמה נתקנו רק בחי' ג"ר של הז"ת, שהם בדיוק אותו המקום שנקרא בטן דפרצוף ס"ג הכלול דא"ק. כי מקום הטבור דא"ק הפנימי הוא ג"כ מקום הטבור דס"ג דא"ק, כמ"ש בחלק ז'. אשר הטעמים דס"ג שלא ירדו כלל למ"ה וב"ן דא"ק, הם נתפשטו עד הטבור דס"ג, שהוא משום שיש בהם התלבשות של ע"ב. וע"ב מוכרח להסתיים על הטבור, כי אין אור החכמה יכול להתפשט לעולם למטה מטבור של הפרצוף. אלא הנקודות דס"ג, שכבר אין בהם מבחינת ע"ב דהתלבשות, הם יכלו להתפשט למטה מטבור דס"ג, ולהתחבר עם המ"ה וב"ן דא"ק, כמ"ש שם באורך. וע"כ גם הג"ר דנקודים מתחילים רק מטבור דס"ג דא"ק ולמטה, ונמשכים עד סיום הת"ת, דהיינו בדיוק שליש התחתון של ת"ת דס"ג. וג"ר אלו דנקודים יצאו שם בתיקון קוים מה"ת בעינים בעת קטנותם, אבל לז"ת דנקודים לא נמשך תיקון זה. הרי שרק מקום הבטן דס"ג לבדו נתקן שם בתיקון קוין, והוא בחינת הואודס"ג. אבל מבטן ולמטה, שהם הנהי"מ דס"ג לא נתקנו בתיקון קוין, וע"כ הה' אחרונה דס"ג אין בה מילוי א', אלא מילוי י', כנ"ל באורך [בד"ה ובזה תבין, ששה]. [כמ"ש בחלק ז' - ד"ה והנה, ד"ה ולפי]
ונתבאר שם, שראש הא' דנקודים יצא שם מטבור דס"ג ולמעלה, עד החזה דס"ג, אלא שאינו מצטרף לנקודים, משום שהמסך שלו נמצא למטה ממנו, ואין עביות המסך פועלת כלום ממטה למעלה, כנ"ל (דף ת"ט ד"ה ג"ר שבהם), ולכן גם הוא נחשב עוד לעקודים, דהיינו שאין בו עוד מתיקון קוין. וע"כ הוא נבחן לבחינת כתר עליון של הנקודים, שאינו כלל בחשבון הפרצוף נקודים. ומכאן המקור אשר הכתר דב"ן, אינו מצטרף לפרצוף.
ותדע, שערך ישסו"ת כלפי או"א באצילות, הם ממש כערך פרצוף הנקודים, כלפי הס"ג דא"ק, לכל פרטיהם ודקדוקיהם. כי גם או"א אלו, הם קומת הס"ג באצילות, שיש בהם בחינת ע"ב דהתלבשות, בשוה לס"ג דא"ק, וע"כ גם הם, נמשכים הטעמים שבהם רק עד הטבור. מאותו הטעם הנ"ל, כי בחינת ע"ב אינה יכולה להתפשט למטה מטבור בשום פרצוף, וע"כ עד שם הוא בחינת י"ה דאו"א, שהם במילוי יודין. ומטבורם ולמטה עד סיום הת"ת, הם במילוי א', דהיינו הואו דהוי'ה דס"ג. כי זה המקום מקבל התיקון קוים מהבחינה שכנגדו בס"ג דא"ק, ששם עומדים ג"ר דנקודים. וע"כ מתחיל הלבשת ישסו"ת מטבורם של או"א ולמטה, שהוא הבטן דעיבור הראוי לתקן את הזו"ן הנכללים שמה בבטן ההוא, עם התכללות נה"י בחג"ת, שפירושו עלית ה"ת בעינים שלו ותיקון קוים, העושה אותו בסוד רשות היחיד, כנ"ל באורך. הרי ברור שאין ישסו"ת יכולים להתחיל ממעלה מטבור דאו"א אף משהו, בדומה לג"ר דנקודים. ועם כל זה, בחינת ראש הא' של ישסו"ת, שנקרא כתר דישסו"ת, הוא מלביש מטבורם ולמעלה דאו"א עד החזה שלהם, דהיינו בדומה לראש הא' דנקודים, המלביש ג"כ מטבור דס"ג דא"ק ולמעלה עד החזה, אלא שה"ס הכתר ב"ן, שאינו מצטרף לפרצוף, משום שמסך שלו עומד בו מלמטה, ואין עביות המסך פועלת ממטה למעלה. וע"כ כתר דישסו"ת, נחשב עוד לבחי' י"ה דאו"א, שהם במילוי יודין, והוא אינו נכלל כלל בבטן דאו"א, שהוא במילוי א', כמבואר. והנה נתבאר היטב סוד הבטן דאו"א, שהוא ממש בחינת ג"ר דנקודים. כלומר, שהוא המקבל באצילות, אותו ערך דג"ר דנקודים בעולם הנקודים. והוא סוד המילוי א' שבוא"ו דס"ג. וע"כ א' זו היא כל השורש של מ"ה החדש המתקן את הב"ן, והבן היטב.
ועם זה תבין היטב מה שכייל לן הרב, שאין שום מציאות זווג באו"א לצורך הזו"ן, אם לא יתחברו או"א וישסו"ת לפרצוף אחד. והטעם הוא כמבואר, אשר ערך ישסו"ת כלפי או"א דאצילות, הוא ממש אותו הערך דג"ר דקטנות הנקודים, כלפי ס"ג דא"ק. וזכור כאן, שענין תיקון הקוים שיצא בג"ר דנקודים, הוא מבחינת התכללות ה"ת בעינים, וזה יצא רק בזמן הקטנות דנקודים, כנודע. אמנם אחר שקבלו נה"י דא"ק את האור החדש דבקע לפרסא, והאיר אותו דרך הטבור דא"ק לג"ר דנקודים, שהוריד ה"ת מכתר דנקודים והשיב או"א לראש, הנה אז נתיחדו ג"ר דנקודים עם כללות הס"ג דא"ק לפרצוף אחד, כי כל ההבדל שביניהם היה מכח הה"ת שנכללה בעיניםדג"ר דנקודים, מה שלא היה זה למעלה מטבור דס"ג דא"ק, כנ"ל בדברי הרב (דף שצ"ו אות ו'), כי הלמעלה מטבור, לא נתחבר מעולם עם הה"ת שבמ"ה וב"ן דא"ק. ונמצא עתה אחר שירדה ה"ת מעינים גם מג"ר דנקודים, הנה אין עוד מה שיבדיל בין ג"ר דנקודים לס"ג דא"ק, וע"כ נעשו עתה לפרצוף אחד, כנ"ל (דף תתקל"ו ד"ה גם צריך). והנה אז אחר שג"ר דנקודים נעשו עם ס"ג דא"ק לפרצוף אחד, דהיינו שג"ר דנקודים נעשו לבחינת שליש תחתון דת"ת דס"ג דא"ק, ופה דנקודים נעשה לבחינת יסוד לפרצוף הכללי דס"ג. הנה אז השפיע יסוד דא"ק הפנימי, את הו' ונקודה, אל יסוד הכללי דס"ג דא"ק, שהיה מקודם זה בחינת פה של ראש דנקודים, שהוא ג"ר. ואז נזדווגו בחינות או"א על המ"ן אלו דו' ונקודה, שהם טפת זו"ן השרשים כנודע, ותקנו אותם, והולידו ז"ת דנקודים, כמ"ש שם. הרי שלא נזדקק יסוד דא"ק הפנימי, לבחינת ג"ר של הקטנות נקודים, כי המה אינם ראוים כלל לזווג, להיותם בבחינת קטנות, ומה גם עם פרצוף כתר דא"ק. אלא שיסוד דא"ק נזדקק רק לפרצוף ס"ג שלו, ורק למקום הבטן דס"ג, דהיינו שליש התחתון דת"ת, כמבואר, שהוא באותו מקום שהיה שם בתחלה הפה דאו"א דנקודים, ועתה הוא בחינת יסוד דס"ג דא"ק.
ועם זה מתבאר בפשטות גמורה, שאין ישסו"ת דאצילות, ראוים לקבל זווג מבחינת מ"ן דזו"ן, על ידי זווג מיסוד דא"א, בזמן היותם נפרדים מאו"א דאצילות, כי אז הם בבחינת קטנות, ואין יסוד דא"א מזדווג אלא בפרצוף הס"ג הכללי דאצילות שהם או"א. כמבואר לעיל [כאן], (דף תתקמ"ו ד"ה והנה כמו), שיש לפרצוף הכתר ב' מקומות השפעה. שהשפעת חכמה משפיע לע"ב, והוא מפה ולמטה שנקרא זווג דנשיקין. והשפעת חסדים, הוא משפיע לפרצוף ס"ג שהוא מבחי' היסוד שלו, עש"ה כל ההמשך. הרי שאין זווג ליסוד דכתר דאצילות עם או"א דאצילות, אלא אחר שישסו"ת ואו"א חוזרים לפרצוף אחד, שאז נה"י דא"א משפיעים לבחי' הבטן של פרצוף ס"ג, שיש שם התיקונים של המילוי א', כנ"ל. משא"כ בהיותם נפרדים, שעדיין יש הה"ת בעינים של ישסו"ת, הנה אינם ראוים לזווג כלל, והבן זה היטב.
המתבאר מכל האמור עד כאן, שבחי' העיבור דזו"ן בעולם האצילות, דומה לגמרי לבחי' השפעת יסוד דא"ק את הו' ונקודה אל הפה דאו"א דנקודים, לכל דקדוקיהם ופרטיהם. הן מבחינת המזדווגים, והן מבחינת המ"ן שורשים של התהוות הזו"ן, והן מבחינת ב' הזווגים של נשיקין ויסודות, וכו'. אלא, שיש כאן ב' ענינים נוספים. א', הוא ענין התחלקות הכתר לב' פרצופים א"א ועתיק. ב', הוא ענין הזווג שלא נעשה על עצם המסך דעליון, אלא מבחינת החיצוניות שלו. שבזה נמצא שמודד אל העובר את בחינותיו לאט לאט על סדר המדרגה, מראשית קטנותו עד גמר גדלותו. דהיינו בהתאם לפי מדת המ"ן דזו"ן, שגם המה עולים בסדר המדרגה, כמ"ש זה בחלקים הבאים בע"ה. ועיקר החידוש שנתוסף כאן על בחינת הזווג דנקודים, הוא ענין תיקון קוים בבחינת ו"ק של הנה"י. כי בנקודים, שז"ת של פרצוף נה"י, שהם הו' ונקודה שהשפיע יסוד דא"ק לאו"א דנקודים, יצאו שם מבחי' עצם המסך דאו"א עצמם, ולא היה בהםבחינות קטנות כלל, אלא שיצאו תכף בכל גדלותם, מבחינת האור החדש דבקע לפרסא, דהיינו בלי תיקון קוים כלל כנ"ל, ע"כ היה בהם שביה"כ כנודע. ולא נשאר שם, אלא בחינת ג"ר של פרצוף נה"י, שהם ג"ר דנקודים, מכח תיקון הקוים שלהם. ומהם נשאר שורש מספיק לתיקון המ"ה החדש, כי מהם נמשך סוד הבטן דאו"א, שה"ס ואו דהוי'ה דס"ג כנ"ל. וכבר ידעת אשר בחינת היסוד נתחדשה ע"י עיבור דזו"ן פעם שנית בבטן דאו"א דאצילות, כי אז יצאו גם בשעת ז"ת דפרצוף נה"י, בבחינת תיקון קוין, שע"י כך יצא בחינת קו אמצעי גם בנה"י עצמם, שנקרא יסוד (כנ"ל דף תתקי"ז ד"ה והנך מוצא, ע"ש כל ההמשך). וזהו עיקר החידוש שנתוסף כאן על הזווג דנקודים. כי שם לא נתקן בפרצוף נה"י אלא רק מדת הנקבה, שפירושו, שנתקן לה תיקון קוים בג"ר דנה"י, שה"ס הבטן, שמשם כל שורש הולדה דפרצופי אבי"ע, שתיקון זה נעשה בבחינת הס"ג דא"ק כנ"ל, שה"ס ג"ר דנקודים, שבעת גדלותם נעשה בהם בטן אל הס"ג, כנ"ל. ובבחינה זו לא שלט שם שבירה וביטול אפילו במשהו. כי כל הקטנות דג"ר אלו, דהיינו כל הבחינות שהיו בהם תיקון קוים, כל זה נשאר להם בתכלית השלימות, כנודע. שז"ס שנולדה בת תחלה. וז"ס בת תחלה סימן יפה לבנים, כי אם לא היה תיקון זה בעולמות, הנה לא היה כלל בחינת הבטן, שהוא שורש כל הולדה שבעולמות, וע"כ נבחן לשורש הבנים שבעולמות, והבן זה. ובעולם אצילות, נעשה תיקון קוים גם בז"ת שהוא הקו אמצעי דנצח הוד יסוד עצמם, שנקרא יסוד, ונקרא מ"ה החדש, וה"ס זו"ן דאצילות, שנקרא מ"ה ומהיטבאל. והנה נתבאר ב' העקרים הנוספים כאן, על עולם הנקודים, שהם: א', התחלקות הכתר לב' פרצופים, וכן כל שאר פרצופי אצילות. וב', הוא ענין יסוד זכר שנתחדש כאן. אכן ביתר הענינים דומים זה לזה לגמרי.
כי תמצא שם, שאחר שהגיע אור החדש של הזווג דע"ב ס"ג העליונים דא"ק, הוריד ה"ת מעינים דנקודים, וביטל הפרסאות, שהוא הזווג דנשיקין שנעשה מתחלה, לתיקון ג"ר עצמם. שאור הזווג דע"ב ס"ג דא"ק, יצא דרך הטבור דא"ק, והאיר אל הג"ר דנקודים, והוריד ה"ת מעינים דשם, שעם זה נתחברו ג"ר דנקודים עם כללות הס"ג דא"ק לפרצוף אחד, כנ"ל ע"ש. והנך מוצא, ענין זה ממש גם כאן, כי ע"י זווג דנשיקין של חיך וגרון דא"א, יצאה טפת הזווג גם אל או"א, שע"י זה נתיחדו או"א וישסו"ת לפרצוף אחד. וכבר ידעת, שערך או"א וישסו"ת הם כערך ג"ר דנקודים עם ס"ג דא"ק. ע"ש. אלא שיש שינוי, כי שם יצאה טפת הזווג דא"ק דרך הטבור, וכאן יצאה דרך הפה דא"א. אמנם כשתדייק היטב, תמצא גם בזה שיש השואה ביניהם. כי נתבאר לעיל אשר חזה דעתיק מלובש בפה דא"א, בסוד מקום החתך בין אור החכמה אל אור החסדים, כי ע"כ נבחן חכמה סתימאה לאו"א, והגרון לישסו"ת, כנ"ל בדברי הרב. ועי' היטב לעיל [כאן] (דף תתקמ"ח ד"ה והנך מוצא), ונתבאר שם שע"י טפת הזווג דע"ב, נתהפך פי החזה דעתיק, ממבדיל על אור החכמה, ונעשה למשפיע לאור דחכמה, ע"ש.הרי שגם כאן באצילות, אע"פ שנעשה הזווג דנשיקין בפה דא"א, מ"מ עקרו הוא מחזה דעתיק, המלובש שם. הרי שגם באצילות, יצא האור המוריד לה"ת, דרך החזה דכתר כמו בנקודים דרך הטבור דא"ק, אלא משום שיש כאן ב' פרצופים בכתר, נמצא זה המקום דחזה דעתיק, שהוא פה דא"א. [והגרון לישסו"ת - ד"ה ועד"ז, ד"ה אמנם גרון, ד"ה וזה אמרו כאן]
גם יש לדייק, כי החזה דעתיק וטבור דא"ק הם ג"כ בחינה אחת, כי גם הטבור דא"ק, הוא בחינת מקום החתך בין אור חכמה שבפרצופי הג"ר דא"ק שלמעלה מטבור, ובין ג"ר דנקודים שהם בחי' אור החסדים, כנ"ל [כאן] (דף תתקמ"ה ד"ה וכבר ידעת). הרי שמבחינת עתיק, שהוא עיקר הכתר דנקודים, דומה הזווג דנשיקין דאצילות, לבחינת האור החדש שיצא דרך הטבור לתיקון הג"ר דנקודים. וכן כל יתר הבחינות כמ"ש לעיל. והנה נתבאר לך המפתח, להבין עמו כל בחי' העיבורים של זו"ן, כי תשוה אותם לזווג פרצוף הכתר דא"ק עם הס"ג דא"ק. ושים לבך לזה, ויהיה לך לפתח עינים.