עב) ונמצא כי בחי' המלכות שבנקבה, איננה בחי' גמורה כשאר הט' ספירות שבה, שהם בחינת גמורות, מן הכתר עד היסוד שבה כדמיון הדכר ממש, אבל המלכות שבה אינה רק הארה מועטת בכל שהוא, רמוזה באותה הבשר העב הבולט ועומד שם כנזכר. והטעם הוא, לפי שכל בחינת הנקבה נקרא מלכות, וע"כ אחר שכל עצמה היא מלכות אין צורך להיות בה בחינת מלכות, ולכן לא היתה המלכות שבה בחינה גמורה כנזכר. ואמנם מה שהוצרך להיות שם בחינת מלכות, אע"פ שאינה רק בדרך רמז כנזכר. הנה כל זה היה לצורך גדול, ונרמז בדברי רז"ל, באומרם כי ד' דברים צריכין חותם בתוך חותם, וסימנם חבי"ת: חל"ב בש"ר יי"ן תכל"ת.
עב) המלכות שבנקבה איננה בחינה גמורה כשאר הט"ס שבה וכו' רק הארה מועטת בכל שהוא. כי מלכות נגלית רק בפרצופי א"ק שקדמו לצמצום ב', כמ"ש הרב לעיל (דף תרי"ח אות כ"ד עש"ה באו"פ). שמלכות גנוזה ברדל"א ואינה מתגלית רק לעתיד, בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. ולכן אפילו המלכות האמיתית דאצילות, לא נגלה אלא מבחינת השיתוף דמדת הרחמים עמה, שזה נעשה תכף בעת העיבור דז"א, בסוד התכללות נה"י בחג"ת, שה"ת שהיתה דבוקה ביסוד דז"א, נכללה בת"ת דז"א, שהוא בינה דחסדים ובחינת ה"ר. שע"י התכללות הזו בה"ר, נמצאת נכללת בכל הע"ס של ז"א, וכן ההע"ס דז"א נכללו בה, כמ"ש לעיל (דף תשנ"ד ד"ה וזה אמרו "אמנם [אות מ"ט עם או"פ], תשע"ב ד"ה י' נקודות). וע"כ ט' הספירות ראשונות שיש לה מהתכללות הנ"ל, הן גלויות בה כל צרכן, אמנם נקודתה עצמה, לא נתגלה בה רק בהארה מועטת כל שהוא, דהיינו רק מבחינת השורש שבה לבד, וזכור זה.
אחר שכל עצמה היא מלכות אין צורך להיות בה בחינת מלכות. כלומר, אע"פ שאין בחינתה מגולה בה, אין לה שום הפסד בזה, כי כל עצמה היא בחינת מלכות, דהיינו מבחינת מה שנכללה בהט"ס דז"א, שנתכללה ונשתתפה בצורת כל ספירה וספירה שלו, ובהשתתפות זו אינה מפסיד משהו מצורתה עצמה, אע"פ שאינה גלויה, אלא אדרבא הן ממתיקות אותה, באופן שתהיה ראויה לגלות כל אלו המילוים הנכללים בה. וזה אמרו "אחר שכל עצמה היא מלכות, אין צורך להיות בה בחינת מלכות". אלא אע"פ שהבחינת מלכות שבה אינה מגולה אין זה ממעט דמותה כלל, כמבואר. וע"כ לא היתה צריכה כלל לאותה ההארה המועטת המכונה עטרת יסוד שבה. אמנם היא באה משום צורך גדול אחר, כמ"ש והולך.