י) וכל אלו הבחינות כולם הם בשם ב"ן, אלא שיש בו ב' בחינות: כי אחורי שם זה, שהוא בגי' ע"ב קד"ם, כזה: י' י"ה יה"ו יהו"ה שבגי' ע"ב, כפשוטו. יוד, יוד הה, יוד הה וו, יוד הה וו הה, שבגי' קד"ם במילואו. ושניהם בגי' רי"ו, גבורה, זהו בחינת כלי. אמנם השם כסדרו במילויו, כזה: יוד הה וו הה בגי' ב"ן, זהו המיין נוקבין עצמם. ויש ענינים רבים ובחינות רבות בזה, וית' בע"ה במקומם.
י) אחורי שם זה שהוא בגי' ע"ב קד"ם כו' ושניהם בגי' רי"ו, גבורה, זהו בחינת הכלי, אמנם השם כסדרו במילויו וזכו' זהו המ"ן עצמם. וצריך שתדע מ"ש הרב בע"ח שער י"ח סוף פ"א וז"ל "שורש הוי'ה הם ד' אותיות עצמן, אבל מילואם, הוא ביאור ההויה ויציאת אורותיהם לחוץ". פירוש, כי ד' אותיות הוי'ה בלי מילוי, מורים על הע"ס השורשיות שבפרצוף, שנקראות ראש או כתר. ואם יש בהן מילוי הן מבארות את השורש, כלומר שמבארות את השיעור קומה של הפרצוף, דהיינו ע"פ ד' המלואים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, כנודע. עוד כתב שם אשר שם הוי'ה בריבוע, יורה על בחינת האחורים של הפרצוף.
וזה אמרו "כל אלו הבחינות כולם הם בשם ב"ן". דהיינו כנ"ל, שכל בחינות המ"ן מכל ה"פ נקודים, נקראות בשם הוי'ה דב"ן. "אחורי שם זה שהוא בגימטריא ע"ב קד"ם, ע"ב כפשוטו, וקד"ם במילואו". כי האחורים דהוי'ה הפשוטה בלי מילוי הוא ע"ב, ואחורים דהוי'ה במילוי ב"ן הוא קד"ם. "ושניהם יחד בגימטריא רי"ו, גבורה. זהו בחינת כלי. אמנם השם כסדרו במילויו בגי' ב"ן, זהו המ"ן עצמם".
והנך רואה איך הרב מדייק להסביר לנו היטב, ההפרש בין המ"ן עצמם לבין הכלי המעלה את המ"ן. כי הב' בחינות, אחורים דעליון ופנים דתחתון, שיש בכל מ"ן, הוא מרמז באחורים דהוי'ה ב"ן, שהיא בחינת העליון, ובפנים של הוי'ה דב"ן שהם הכלים דפנים גו"ע דתחתון. אשר ע"כ, בחינת האחורים שהוא רי"ו הכלולה בהמ"ן, שממנה נעשה התשלום של אחורים דגדלות של העליון, ומצטרפים לבנין הפרצוף של העליון, הוא נעשה לבחינת כלי המעלה מ"ן דתחתון אליו לתקנו בהזווג שלו. כנ"ל בביאור הבנים בכורים דאו"א כלפי זו"ן. כי עד"ז גם כאן בנוקבא, שאחר שכבר נגמרת הקטנות שלה, אז היא מעלה המ"ן שלה, אל זווג זו"ן, שהמ"ן הללו כלולים ג"כ מב' בחינות מאחורים דעצמה שנפלו לבי"ע לבחינת הפנים דנשמת הצדיקים, דהיינו בחינות הרי"ו שבהמ"ן, עם הכלים דפנים של נשמת הצדיקים, שהם בחינת הוי'ה דב"ן כסדרו, להיותם כלים דפנים, ולא אחורים. ובשעה שהמה נתקנו ע"י זווג זו"ן בפעם הא', אז עולה התיקון רק לבחינת האחורים דנוקבא לבד, דהיינו לבחינת הרי"ו דמ"ן, אבל לבחינת הוי'ה דב"ן דמ"ן שהם הכלים דפנים דנשמת הצדיקים עדיין אין מגיע להם שום תיקון, אע"פ שהם מלבישים את האחורים דנוקבא בשעת הזווג, כנ"ל. [1 - ד"ה ואחורים]
וזה אמרו "אין האשה מתעברת מביאההראשונה". כי הביאה הראשונה היא מספיקה רק להעלות את אח"פ של הנוקבא להשלים בנינה בע"ס דגדלות, דהיינו האחורים שלה, אבל הכלים דפנים דנשמת הצדיקים המצוים עם אח"פ שלה בשעת הזווג, אינם מצטיירים עכשיו כלום כנ"ל. אלא אח"כ אחר שאחוריים שלה כבר קבלו כל תיקונם, אז נעשה בה זווג ב' על המ"ן האלו דנשמת הצדיקים, ואז היא מתעברת מהם.
וזה אמרו "כי בביאה הא' עשה לה בחינת כלי, ומשם ואילך יש מקום אל המ"ן להצטייר בתוכו ואז מתעברת". כי מטרם שנתקנו אח"פ של עצמה, איך תתקן את המ"ן דנשמות הצדיקים, שהם מדרגה התחתונה אליה, ומז"א לבדו אינם ראוים לקבל, כי הוא כמו עלי עליון להם. וע"כ לא יוכלו המ"ן להצטייר בה בביאה א', אלא בביאה ב', שכבר אח"פ שלה מתוקנים בתוך בנין פרצופה, אז המ"ן מצטיירים בתוך הכלי דאחורים שלה, ושם מקבלים חלקם. וכבר הארכנו בענין זה במ"ן דאו"א (לעיל דף תשל"ט ד"ה וזה אמרו אמנם). ותדמה ג' המדרגות שבכאן, לג' המדרגות: א"א ואו"א וזו"ן, משם, בכל הסדר. כי ז"א דומה לא"א, והנוקבא לאו"א דהיינו לעליון, והכלים דפנים דנשמת הצדיקים דומה לזו"ן, שבזווג הב' בהעליון הקרוב להם, המה מקבלים תיקון הקטנות שלהם, הנקרא עיבור. ובדרך זה תבין הדברים ביותר. גם תראה איך ענין זה נוהג בכל מיני מ"ן.