תוכן

יסוד התורה והדביקות

עניין העונג והחכמה נמשך ודאי מעצמותו ית', וכל המקבל בדרך רוחני, אינו מקבל רק בדרך הדביקות. וכל הדבוק יותר ומקורב יותר, יהיה תענוגו וחכמתו יותר בשפע. והנפרד לגמרי, ישרה בהכרח ברוב צער וטפשות.

אמנם צריך להבין עניין דביקות מהו?

ומתחילה, הכר את 'אני' שלך. ואומר לך, שאינו לא פחות ולא יותר מדבר הרצון לקבל שאתה מרגיש בך. ובזה כל ההפרש מחיים להמתים, שבאבדת הרצון לקבל נקרא 'מת' כמו כלי קבלה שנשבר. אמנם בעצמותו ית' לא נבחן ענין רצון לקבל זה רק בדרך השפעה, כי אין לו ממי שיקבל. אולם מתוך פעולותיו אנו יכולין להחליט שיש לו רצון להשפיע[1].

קירוב גופין רוחניים להולדה ואהבת רעים

ועתה צא ולמד מדביקות גופין גשמיים. שעודפות של האחד, נכנסים בשעת קרבתם זה לזה אל הגרעונות של משנהו, שהמה המתנות וכדומה. אמנם עניין הקרבה בגופים רוחניים הוא עניין שיווי צורה, כמו שהאהבה היא השוואת הצורה והדעות, והשנאה היא להיפך. ולפיכך, בעת אשר תבטל את הרצון לקבל שבך, הרי אתה מקרב את גופך הרוחני לעצמותו ית', כי כולך בבחי' השפעה לזולתך אתה נמצא, שהוא השפעת נחת רוח ליוצרך, שאתה רוצה לקיים הכוונה כדי שתהיה מוכשר לתכלית הבריאה. ולפיכך בהגיע קרבה זאת לשיעור הרצוי ומשוער היטב, אז נמצאת דבוק בעצמותו ית'. וכפי שיעור זה נכנסו עדפות שלו בגרעונותיך, דהיינו העונג והחכמה החרותים בך בגרעונות מסבת שפלותך.

הגרעונות הם עיקר

וכאן אין לנו עסק בעודפות, רק בגרעונות. ועל כן אינו די ואינו מספיק שתשפיע לבני אדם כמותו ית', כי אז לא יהיה לך גרעונות להלכד עמו כמו בדביקות הגשמי. משא"כ אם תרגיל רק להשפיע לשמותיו ית', הרי כוונה זאת ... וגורע אותך מאוד, מחמת כי לא תדע לפני מי אתה עמל, וכח הביקוש שבך הוא החלל שבגרעונותיך הנפחת לך, שדרך שם נעשה עניין זווג עודפותיו ית' אל הגרעונות ההם בשעת הדביקות, ואז יתלכדו ולא יתפרדו לנצח.

השוואת הדעות הוא בחינת "מציאות אוהבים", והכנסות העודפות בגרעונות חבירו הוא קיומם

וצריך להבין שכל דבר נבחן במציאות וקיום המציאות. שודאי מתחילה צריכים להמציאות שנקראת אוהבים זה לזה. אמנם הגם שנגלה לעינינו זה המציאות, צריכים עוד ליתן לו מזונות לקיום, אשר הצלחת המציאות תלוי בקיום הזה. וזה שאמרנו שצריכין להנזר מבחינת הקבלה וצרכי עצמו, ובזה נולד ובא מציאת האוהבים על פי השוואת הצורה. אמנם לקיים זה המציאות צריכים, וזהו יתכן בהשפעה לזולתך, היות שהם כולם נפעלים הימנו ית', והשכל מחייב שכל פועל יש לו נחת רוח בהצלחת פעולותיו שהם הבריות כולם, וביתר דיוק כל הדצח"ם, אמנם ודאי דין הקדם וברירה יש כאן.

הכנת גרעונות לעודפותיו ית'

הנה הגרעונות אלו עדיין אינם קיימים בהתפתחות שלו, וצריכים להמציאם. אמנם גם אלה מתפתחים על ידי השפעה לזולת, והיינו אם כל כונתך תהיה רק לעשות נחת רוח ליוצרך, ואז יתפתח בך הצורך לידע לפני מי אתה עמל, והוא הולך וגורע אותך עד לשיעור הנרצה ומשוער לו ית'.