תוכן

[[חסרה תחילת המאמר]

אבל במראה ב'[1], נתגלה סוד קיום התורה ומצוות... מטה וסיני ועניין שכר ועונש.

וזה ענין (תהלים צא, יא; עי' בתענית יא, א) ב' מלאכים המלוים את האדם לשמרך בכל דרכיך.

והטעם, שהראשון[2] היה מגלה יחוד המציאות, והיה מקבל תפלות ומעשים טובים, והוציאה ברה וזכה שכל הפועל יחיד ומיוחד שאין עוד מלבדו, וזה סוד יחיד במציאות. אבל עדיין לא נתגלה שהוא יחיד בשליטה, פירוש, שכל פרט ופרט מן הבריאה שהמציא, צריך לשפעו יתברך שלא יתרחק מהם, וצריך לפייסו בעשיית רצון המשכות בסוד התורה ומצוות.

ואדרבה, היה בהם כתות הרבה: יש אומרים שתורת משה וחוקיו היה הכנה לגילוי שלימותו ית', וכיון שנתגלה, צריך לאופנים אחרים, כי אין אור בעולם גדול מזה לקוות להמשיך אותו במצוות שבתורה, וטענו 'העוד בנים בְּמֵעַי כי תהיו לכם לאנשים'[3]. ויש שיצאו והפקירו יותר, שאמרו הותרה הרצועה, וכל איש הישר בעיניו יעשה ... כיון שנגלה השם, אפשר לעשות נגד רצונו אפילו, כי שפעו לא יפסיק, ואין אחר שלימות אמיתי, יותר פגם.

אשר על כן להציל האדם מרדת שחת, שלא יטעה להמרות רוחו ורצונו ללכת אחר דעות נפסדות הנ"ל, לימד דעת את העם במראה הב', שאז נוכחו לדעת שאדרבה, עתה חוקי התורה והמשפטים מביאה טובה ופליטה גדולה למקיימיה ועונש גדול ומר לכל הממרה את פיה, ו'אני הוי' לא שניתי' (מלאכי ג, ו), וכמו שהתורה היא הסגולה המיוחדה לגלות אור בסוד יחיד במציאות, כמו כן ממש ועוד יותר, התורה ההיא היא הסגולה המיוחדה לגלות אור של יחיד בשליטה, פירוש, שכל מעשיו והנהגתו תלוי עליה ובקיום השפעתו עליהם בתמידות.

ולכן יודע היטב ומתאמץ הנברא לעשות נחת רוח לו יתברך, ולשמור בכל תוקף את חוקי ה' ותורותיו כמו שכתוב בתורת משה, כדי לפייס את הבורא ית' שיתמיד שפעו עליו, שלא יהיה נכרת ונשחת מאור החיים. וכשיגלה זה בכל דקדוקיו, אז ילך למנוחות כיד ה' הטובה עליו לנצח נצחים.

והחילוק מבין קיום התורה לגילוי המציאות לבין קיום התורה לגילוי השליטה הוא: שהא' סובב העבודה בדקדוק תנאים החיצונים שבמצוה, והב' סובב העבודה לדקדוק תנאים הפנימיים שבמצוה, ודו"ק.