תוכן

תפארת שבתפארת שנת תר"ף

דביקות - בשכל הפועל ולא בפועל           

א. הנה מדרך ההכרה, שמתחילה מזדמן גופו של חבירו, ואחר כך, כשמתחיל התחברותו עמו, מזדמן לפניו דעתו ושכלו גם כן. ואפילו כשנעלם חבירו מעיניו, הרי נעלם דוקא מעיני הגשמיים, אבל מעיני הרוחניים שמתדבקים דוקא בשכלו, הרי לא נעלם מהם כלום, כי שכלו נמצא בזכרונו כמאז כן עתה כמעט בלי שינוי כלל, ואפילו תואר צורת גופו שהוא רוחני, גם כן לא יפול עליו שום העלמה.

 ולפי זה, הגם שעיקר שכלו של אדם לא יהיה נתפס זולת בראיית תואר גופו הגשמי כמושג, מכל מקום לא יהיה מחויב גופו הגשמי להיות נמצא תמיד לנגד עיניו, וכיון שהשיג שכלו ודעתו בהכרה שלימה מצורף עם גופו הגשמי, כבר נשלם הפעולה, והרי יכול להיות מדובק בשכלו תמיד.

ב. וזה עניין הכלל המוקדם לפרט. שבכלל הושם ההכרה התכליתית, מה שלא שייך לעולם הזה, והיה זה כדי להשיג הפועל בצרוף עם שכל הפועל, שזה די להכרה שלימה. מה שאין כן אם לא היה משיג הפועל בעצמו, הגם שהיה משיג שכל הפועל, לא היתה השגה זו שלימה. מה שאין כן אם פעם אחת השיג אותם בצרוף יחד, אינו מחויב הפועל להיות מצוי עמו תמיד, שזה לא יוסיף מעלה אפילו בעניין השכל בעצמו, כמו במשל הנ"ל, וכיון שנשאר עמו משך זמן שיהיה [ראוי] להכרה שלימה להשפיע עליו שכלו הנרצה, אינו מן הכבוד שישאר עמו לבטלה, כי לא שייך תשוקת הדביקות בפועל עצמו, כי אם בשכל הפועל, בזה שייך דביקות, דהיינו רוחני ברוחני, מין במינו, מה שאין כן החושים הגשמיים עם שכל רוחני, הוי מין בשאינו מינו. ובסדר הכללי, היה זה לשימוש בעלמא, לגלות שכל הפועל שיתדבק הפעולה בה קומה בקומה.

סוד היחוד

ג. וכדי להבין זה צריך להאריך קצת, ומעיקרא צריך לידע סוד היחוד[1] השגור בכל הספרים, דהנה פתרון תיבה זו הוא בדרך השלילה, דהיינו, ששולל כל בחינת פירוד איזה כח מהשם יתברך, אלא הכל מתיחד בקדושתו יתברך.

דרך משל, שאר השמות 'חכם' ו'עושה חסד', נופל השם על מציאות בחינת חכמה המחויב בו, ומציאות מחסד וטוב המחויב בו, ואין צריך לגלות בחינת סכלות לידע טיב החכמה, וכן בחינת רשע לידע טיב החסד, כי החכמה והחסד יוכלו להתגדל ולהתפאר ממציאות עצמה, ואפילו אם לא יהיה הפכי להם. מה שאין כן מלת היחוד, שם זה מתגדל ומתפאר דוקא ממציאות ההיפך מיחודו, ועד כמה שמתחזק ההפכי, מגדיל ומפאר יחודו העצום, שמעביר ומבלה את כל. ולמשל, אם לא היה כלל ממדת ההפכי לא נודע לנו כלל מבחינת היחוד, אלא הכל היה כצל הנמשך אחר אדם, וכעבד דשָׁקִיל וְטָרִי (-נושא ונותן) אחורי אדונו, ולכן מתרומם יחודו לפי שיעור מדרגות ההיפוך, ולכן נחקור קצת במורדי אור מה טבעם.

ד. [2]הנה העובדי עבודה זרה, שבע תועבות בלבם. כת א' אומרים שהבורא אחר שעשה פעולתו נתרומם מהם ועזב אותם ואינו מביט, ומכל שכן שאינו מזדקק לשפלים האלו, אלא ההנהגה שם בשרים וכוכבי שמים, על כן עובדים להם.

כת ב' אומרים שאין למעלה מן הטבע שום כח, והכל תלוי או במזל או במעשה וחריצות של כל אחד, ועצלותם הוא המזיק, וחריצותם הוא המועיל, ולפעמים מזל יום גורם או מזל שעה.

כת ג' דעת גויי ארץ, שכיון שהשי"ת בחר בישראל וקרבם בתורה ומצוות וחטאו והרשיעו לפניו, כבר מאס בהם לנצח ו'כסף נמאס קראו להם'[3], ואורך הגלות יוכיח להם, והחליפם באומה אחרת.

כת ד' היודעים רבונם ומכונים להכעיס ולמרוד בחוקיו באמרם שיכולים לעשות נגד השי"ת כיון שמסר להם החוקים והשמות שנבראו בהם שמים וארץ, הרי הטביע בהם הכח ולא יעבור, ואפילו מי שאינו הולך בדרכיו ומוצא חן לפניו, מכל מקום יכול להמשיך השפעה והשגה על פי מלאך. וזה חטא דור הפלגה ודור המבול[4], וכמו שאמרו לירמיהו שהיה מנבא להם חורבן המקדש, אמרו 'אַנָא אַקְפֵי לָהּ אֶשָׁא, אַנָא אַקְפֵי לָהּ מַיָא'[5].

ויש עוד מין אחד שאמרו שתי רשויות, יש בורא טוב ובורא רע, כיון שלחקירות אין יכול להיות בחינת ההרכבה בהבורא, ורואים פעולות ההפכיות, על כן עשו ... ... ... ומאחד נמצאים טובות שבעולם ומאחד נמצאות רעות שבעולם[6]. ומקרא כתוב (ישעיה מה, ז): 'יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע אני הוי' עושה כל אלה', הרי מפורש שהקב"ה מקיים בעצמו כל המציאות, באופן זה ה... לו, פירוש, שמנהג את עולמו בהנהגה מסופקת, ונתן מקום לכל הטעויות המכשילות הנ"ל להמצא, כי מתוכן יִוָדַע כח היחוד העצום ה... וכל היצור ומחשבותיהם נבלעים בשורש יחודו העצום ... אפילו, כמו שכתוב (תהלים לז, י) 'ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו'...[7]

ה. והנך רואה בהם ב' מינים: א' שאין יודעים רבונם, וב' שיודעים רבונם. ממין הא' ד' כתות: א) ב' רשויות, ב) מאמיני הטבע ומזל, ג) מואסי האמונה, ד) מאמיני כח שבכוכבי השמים וכסיליהם ועובדים אותם. ממין הב', שאומרים שאם מסר להם הבורא שמות הקדושים, אפשר להשתמש עמם נגד רצונו ית', ודומה להם המכשפים וקוסמים המכחישים פמליא של מעלה[8].

וזה סוד 'יוצר אור' וגו', שמיצירת אור נברר הבלעת ד' תועבות בשרשן. 'ובורא חשך ועושה שלום', שבזה נבלע כת הב' שיודעין רבונם וכו', 'ובורא רע', שזה בחינת גיהנם בעד מין הב'.

ומכל הסיבוב הזה, לסוף נודע שְׁמִי בכל אשר אני הוי' עושה כל אלה, 'ואת כל אלה ידי עשתה' (ישעיה סו, ב) ו'אין עוד מלבדו' יתברך (דברים ד, לה), והוא יחיד במציאות ויחיד בשליטה[9].

ו. וזה תוקף אמונת ישראל ביחודו יתברך, שאין לו שום מציאות של הכרח וכפיה כלל, וכל סדר המשפט והחוקים אשר חקק, כולם תלוים ברצונו יתברך, וכשרוצה משעבד רצונו לפי מעשה בני אדם בסוד שכר ועונש, כמו שכתוב (אבות ג, טו) 'הכל לפי רוב המעשה'. וכשרוצה אינו חושש כלל למעשה בני אדם, ומטיב בטובו למי שרוצה, כמו שכתוב (שמות לג, יט) 'וחנותי את אשר אחון' וגו'[10], (ישעיה מח, יא) 'למעני אעשה, כי איך יחל' וגו'[11], וכמו שכתוב (זכריה ג, ט) 'ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד'[12], ו'אם חטאת מה תפעל בו' וגו' (איוב לה, ו).

ז. וזאת נחמה שלנו, כי לא למעשינו וזכותינו ימתין, ומחסרון מעשינו לא יחליף אותנו ח"ו באומה אחרת. אלא מפני השבועה שנשבע לאבותינו והברית אשר כרת, הנה אפילו כשלא יהיה זכות לישראל, כשיבוא המועד יושיענו בוודאי, אפילו כשלא יהיה בנו זכות ולא נהיה על פי החוקים כדאיים לזה כלל, כי הוא אדון כל ויכול לעשות מה שהוא רוצה. ואז נאמר (ירמיה נ, כ) 'יבוקש עון ישראל ואיננו וגו' כי אסלח לאשר אשאיר'.

ח. והנה גילוי יחודו זה כנ"ל, הוא מה שרצה רצון העליון, וכל המסיבות והגלגל הגדול סובב לגלות זה, כי מחסרון ידיעת דבר זה נולדו כל החסרונות שהטביע בהם לברר ולגלות זה, לכן יולד לנו מזה שכאשר נבין גילוי ובירור יחודו זה במה תלוי, נבין גם כן דרך התהוות כל הנבראים במציאותם, גם כל מקרה אשר היה ואשר יהיה בעולם, כי צריך להיות בהם אותם התנאים המביאים לגילוי יחודו, שמזה נמשך ונולד כל ההילוך הזה, דהיינו חסרון האדם ושלימות עבודתו וקיבול שכרו, מה שאי אפשר להיות נמשך מסדר אחר.

ט. ונמצא שזה תלוי בזה. שלבירור השגת שלימות יחודו, צריך לידע דרכיו, ר"ל על כל מה שמתחזק לבטל ולבלות, שזה סוד כל חוקות הנבראים. ולידע בפרט כל חוקות הנבראים, צריך לידע כל שלימות היחוד, והמה באים כאחד, והכל תלוי בדביקות הנברא בבוראו בסוד קו ורשימו[13], דהיינו, בשכל הפועל של אין סוף ב"ה שגילה לנו על פי אמונתו יתברך, שזה סוד המעבר וכל המפתחות הנעלמים בידו ממש כאשר היה בסוד 'אני הוי' לא שניתי'[14] (מלאכי ג, ו), וזה סוד 'נצח ישראל'[15].

י. והנה הבורא היה יכול לברא עולמו בדרך ב"ת (-בלי תכלית), ואם כן לא היה מושג ממנו לא קודם ולא נמשך, ולא סיבה ומסובב, והיה נסתם פיהם של הבריות שלא לפצות פה כלל ולהרהר במעשיו.

אמנם לא זה רצונו, אלא אדרבה רצה שיובנו (-שיבינו) הבריות סדר פעולותיו לפרטיהם, ואדרבה רוצה שישתדלו בכל כחם להשיג זה, ולכן פעל מעשיו כדרך שֵׂכֶל בני אדם בעשרה מאמרות[16], כדי שאפילו סדרי הבריאה בכל מקריהם יהא מושג להם.

***

יא. שם השולט על כל השמות הוא שם יחוד, ומצדו נולדו החסרונות בעולם, כי שאר שמותיו הקדושים אפשר שיגלה בעולמו בלי חסרונות[17], ולכן השם הזה עולה על כל השמות ומבררם ביחודו העצום, דהיינו, שאין שום שליטה היפך רצונו.

יב. וזה סוד שהמחשבה העליונה ציירה כל החסרונות שבעולם בדרך השלילה, דהיינו, איך יחודו מתחזק עליהם, וזה נקרא 'שכל הפועל', דהיינו, שמאותו שכל הנ"ל מניה וביה נתהוה גם כן סוד הצמצום, והיה מגולה לנבראים אותן החסרונות כולם בפועל, אשר הנברא הולך ומתגלגל עליהם כעל גלגל שסופו סובב ליחודו העצום. ובינו לבינו הוא סוד הבחירה, פירוש, או חוזר לשורשו על ידי תורה ואמונה, או על ידי יסורי גיהנם הקשים ומרים מאד, עד שמתברר היחוד בפועל שאין עוד מלבדו. והאמת שעדיין הבירור אינו סוף התיקון, כי אחר כך צריך להתגלות אור פני מלך חיים, כי זה גמר התיקון, אלא זה יהיה בסוף הגלגל של ... כאשר יוסרו מהנשמות גופים העכורים האלו.

[[18]יג. וזה סוד 'ויפח באפו נשמת חיים' (ע"פ בראשית ב, ז), דהיינו באף שלו, בסוד אדם הראשון ... 'כי אמר אלקים מכל העץ אשר בגן לא תאכלו' וגו' (בראשית ג, א). וזה סוד 'בחצרות בית ה' בתוככי ירושלם' (תהלים קטז, יט), כי האף מתפרש בב' נקבי החוטם[19] ועליהם הולך ושוב הרוח עד שמתיחד בעצם המוח לשלמות אחת שנקרא 'בתוככי ירושלם הללויה'].

***

יד. הנה בשלש מקומות הפועל מזדמן ממש בחיזו דהאי עלמא: בראשון, בסוד 'אהיה שלחני אליכם' (שמות ג, יד). כי אחר כך כל הויות נמשכים ... ... בסוד השכל הנעלם מכל רעיון ... נטל דבר היותר חשוב בעולמו והבן. ... ואחר כך המשכת הפעולה חוץ ממנו, וזה סוד 'והנה הוי' נצב עליו' (בראשית כח, יג).

ואולי זה סוד 'ונגה כאור תהיה' (חבקוק ג, ד). שממשלת היחוד מתחזקת על כל כח וכח מן הרע והחושך, ובולעו ומחזירו לאור בזה אחר זה.

טו. אלא מתחילה צריך לדייק בחינות החסרונות שבעולם:

א. חסרון טובה או תקוה נאמנה בטוב חייו, שזה נוהג באדם מנעוריו, ואפילו בכל החי בלתי מדבר נהוג ומורגש להם.

ב. כאב הנורא מחסרון החכמה ודעת נסתרות.

ג. כאב המאוים למכביר מחסרון השגה ביחודו יתברך.

ד. חסרון דעת בעובדי השם להשיג את המשובח שבתענוגים.

טז. וזהו אשר הזוכה לגילוי והארת פנים ממנו יתברך, הרי אורו יתברך עובר עליו ומתקן כל החסרונות הכללים הנזכרים לעיל אחת לאחת.

א. מתוקן בסוד שם הגדול ככתוב (שמות ג, יד) 'אהיה שלחני אליכם'.

ב. מתוקן בסוד שפע חכמה ובינה דלא פסיק.

ג. מתוקן בסוד קוצו של יוד[20] המאיר את כל העולם מסופו עד סופו.

ד. בסוד הגילוי 'הקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו'[21] (בראשית רבה סח, ט; תיקוני זוהר פב, א). ודע שאור האחרון הוא הנשאר במקומנו לברר כדי לדעת את הוי', והיותר משובח שבכל השבחים להתדבק בו ולבקש עליו, כי אחר שנתקנו כל החסרונות שבעולם ועומד בהיכל המלך, צריך להיות בר דעת גדול כמו ברואי פני המלך, ולכן אמר הכתוב (ישעיה מב, יט) 'מי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם', ומי צנוע כמלאך הויה, כי השלם נחשב במקום עליון כבלי עינים, ונדרש ממנו לכניעות גדול וכח עמוד בהיכל המלך ולדעת אימתי אָתִי מַלְכָּא, וזה סוד הכתוב (ישעיה מט, ו) 'ונצורי ישראל להשיב'.

יז. ויש לדעת שבהמשך הזה דוקא נתגלה שורש דשורש דעליונים, סוד אור הגנוז ששימש בשבעה ימי בראשית (חגיגה יב, א; שמות רבה לה, א), שאפילו העליונים לא היה להם שום השגה בזה ודו"ק. פירוש, אור הגנוז בשכל הפועל, והבן. וכשישלם באור הזה להיות כדאי אליו, אז יסתלק מכל וכל מגופו הגשמי והעכור הסרים אחר נשמתו, ואחר כך יתפשט לגמרי מגופו והולך למנוחתו.

יח. ובזה גם מתורץ אשר כל העליונים יתמהו על מציאותם עוד בחיי עולם הזה, כי אין שלימות אחר שלימות, וזה מתורץ להם היטב בהשגת אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, וזה סוד 'ולא תאמין בחייך' (דברים כח, סו) על העליונים נאמר[22], והבן.

יט. והנך רואה גודל השגתו ית' עליו עד שגילה לנו אור הגנוז כנזכר לעיל. כי לג' אורות ראשונים נטל כלים דהאי עלמא, אבל לאור הזה אין כלי בעולם שיסבלנו, ואדרבה לא חס על כבודו ית' וית', והפשיט את אור הנזכר לעיל משכל הפועל השליט העצום, כדי להראותינו לעינינו האור הזה בלי לבוש כלל, אבל שם הוא סוד 'הוא ושמו אחד'[23]. לכן עבודתינו בעולם להמשיך בחזרה האור הגנוז למקומו הנעלה, על כן עבודתינו עכשיו שוה לעבודתינו מקדם, עד שנזכה להחזיר עטרה ליושנה כמו שזכינו מקודם, והבן מאד.

כ. וזה סוד כל מלבוש ... צריך בינה יתירה איך נשתלשל מן הספירות הקדושות ... ונפרדים גם קליפות טמאות, ואיך מצויר שורש ונפרדים בקדושה[24] ... ונראה שהגם ששורש קו ורשימו נתאצל בקדושה רבה ונפלאה, מכל מקום איך אפשר לעשות חילוק מהאור ברוחניות ובקדושה בין דרגא לדרגא ששני אורות לא יוכלו לשמש כאחד אלא זה אחר זה, והעניין הזה היה המצאה גדולה מהבורא שחשב לעשות בספירות הקדושות בחינת דבר נוסף מה שאין להם שום שייכות בו, ולזה המציא בחינה רעה שתהיה נבלעת בדרך האור בתענוג נפלא, עוד שחשב בזה, חשב מתחילה להקדים הטוב השלם, והרי טובה זו יצאה לבד ממחשבה של השלילה מפני שרצה להקדימה לבדה, הרי נעשה בזה סוד נאצל ראשון.

ובספירות שנשתלשלו מנאצל ראשון הוציא לפועל מחשבת השלילה ... הכלים ומיעוט אור כי לא נתפשט ... נשברו ונפלו ... ...

כא. ומזה תראה שלימותו של הבורא ית' 'לא יְגֻרְךָ רע' (תהלים ה, ה) ולא נמשך ממנו ית' רק טוב, כי שתי המחשבות הנ"ל ... ... ... אליו בהשתלשלותן לתחתונים, נעשה לגבי תחתונים דוקא פעולה רעה. ולכן הכל חזר כבראשונה, כיון שאין רע בעצם הבריאה, אלא בסדר מצבה, וזה סוד שאמרו שנתפזרו האותיות שנבראו בהם שמים וארץ[25].

כב. וכשתסתכל בהנהגה, תראה שעיקר מדת הטוב ורע לא נמדד במהות הפעולה, אלא בסדר מצבה. דרך משל, זהו יצוייר בב' עשירים בנכסים שווים, והאחד יהיה שמח בעושרו בשלוה רבה, והשני לא יראה טוב בעמלו וכל חייו בצער. כי להראשון לא נשפע לו יותר עושר מהראוי להתקיים ברשותו, ועל כן הוא שמח בחלקו, אבל להשני נשפע לו מתחילה עשרה פעמים יותר מכפי שהראוי להתקיים בידו, ועל כן אבד ט' חלקים הון במקרה רעה, ונשתייר לו רק העשירית, ולכן נתלוה ונתדבק באותו הון שנשתייר לו מחלה רעה, כי בעת שירצה לשמוח ברכושו, באותה עת זוכר מאותו ההמון שאבד במקרה רעה, ואין לו כלל לשמוח בעמלו, והגם שרכושו עוד יותר מהראשון, וראשון שמח ושני עצוב.

וכמו כן תראה עני מאוים חולה בעל יסורים מתהפך על מטתו, ובביתו אין לחם ושמלה, והוא מלא שמחה, באשר שבאותו העת נודע לו שחָיֺה יִחְיֶה ממחלתו, אשר כבר אמרו נואש, והוא מלא תקוות טובות וניחומים על כל אשר עבר עליו, ואינו מרגיש כלל מהות מצבו, אשר אין שני לו בארץ לרוע.

 וכן כאשר יגזור שמחה ושלוה על אדם, אינו מחוייב מלמעלה להרבות לו בחינת פעולה במציאות ממשית, אלא נוטל ממה שיש לו ומחזירו אליו, הרי הנברא מלא שמחה.

כג. וזה סוד החן והיופי שבעולם, כי שני אחים, ולאחד תמונת אברים מסודרים בסדר מותאם להמשכת חן, ימשוך לב כל רואיו יותר מאחיו, ואפילו אחיו יהיה בעל מעלה יותר, כי סדר בנין גופו גורם לו.

והכל יודעים שתמונת אברים חיצונים לא יתנו לו שום מעלה במהותו, מכל מקום לא נמצא חכם בעולם שולט עצמו מלהמשך אחר היופי או פחות או יותר.

ונמשך זה ממחשבה ראשונה הנ"ל שהוא טוב מאד, יפה אף נעים בסדריו, המחזיר כל רע לטוב, ומשם נמשך החוק הזה בנבראים. וזה סוד 'ותאוה הוא לעינים'[26] (בראשית ג, ו).