תוכן

ג) ובזה תבין טעם, צריכות עיבור ז"א בתוך אימא, כי בהיותם יחד שם מחוברים, נתאספו, ונתחברו יחד כל הו"ק, ובפרט כי כיון שנתחברו יחד שם, נתוסף בהם הארת אימא, והוסיפה בהם כח, ואז נתחברו ונתקשרו קשר אמיץ דרך קוים. והענין הוא, כי חסד נכלל בנצח. וגבורה נכלל בהוד. ותפארת ביסוד. ונעשו ג' כלילן בתלת, כנז' אצלנו במקומות רבים, והבן היטב ענין ג' כלילן בג’, כי הג' תחתונות נכלל בג' העליונות בלבד. וזה היה בג' ימי הקליטה ואח"כ מאז ואילך, נתוסף בהם תקון, והוא, כי כל א' מן הו', נכללה מכל הו', וזה נעשה בהמשך זמן ט' חדשי העיבור הנק' עיבור ראשון דז"א, כמבואר אצלינו בכוונת התפילין, בענין כ"א אזכרות אשר בהם, שהוא חבור שבעה תחתונות זו בזו, בסוד ג' קוים, והם כ"א אזכרות, ועיין שם. ואז נקרא רה"י, כי נתאחדו יחוד גמור. וזהו סוד מ"ש בספר התיקונין, כי רה"י גבהו י', ורחבו ד', שהוא ענין שם הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן, שיש בו ד' אותיות הפשוטות, וי' אותיות במלואו, ונודע כי הוי"ה זו דמ"ה היא בז"א, להורות כי כל אלו המלכים דז"א נתקנו ונתחברו, ונעשו הוי"ה אחת מחוברת מכלם, ונקרא רשות היחיד.