תוכן

ב) והנה עתה, בהיותם בבחי' הג', שהיא פנים באחור, נמצא כי יש יותר תיקון באבא מבאימא בבחי' אחת, אבל בחי' אחרת, יש תיקון באימא יותר מבאבא. והענין הוא, כי הנה כאשר אבא מאיר באימא, פשוט הוא שהוא נותן בה הארת י"ס. והנה בין בהיות אבא עם אימא פנים באחור, בין אם יהיה עמה פב"פ, הנה ההארה הנמשכת מאבא לאימא, אין בה שינוי כלל, כי לעולם היא באה מבחי' פנים דאבא, ותמיד ממשיך בה הארה מן הי"ס הנכללות באבא כנז'. אמנם בבחי' אימא עצמה, יש בה שינוי, כ"א תהיה פב"פ עמו, אז עיקר ההארה של הי"ס דאבא מצד הפנים שלו, יאירו בפנים שלה. וההארה היותר גרועה, תמשך ותלך לצד אחוריה להאיר בהם. וכמעט שאפילו חלק א' מק' חלקי ההארה הנז’, לא יאיר באחוריה. באופן, כי כל התועלת וההארה, היא בפנים שלה. אמנם אם תהיה פנים דאבא באחור שלה, אז הוא להפך, כי עיקר ההארה מאירה באחורים שלה, והטפל הולך ומאיר בצד הפנים שלה. ואף על פי שהאחורים הם יותר עבים וגסים מן הפנים, עכ"ז אותה ההארה שעוברת בתוכם, הן רב הן מועט, עיקרה נשארת באחורים, המועט שבה הולכת לצד פניה. ונמצאים עתה האחור שלה, בריוח גדול, כי עתה הם מתמתקים הדינים אשר בהם, ומאירים יותר מאד, מן כאשר היתה פב"פ כנז'. ונמצא בזה, כי אחוריים דאימא, מתמתקים ומאירים יותר, מן האחורים דאבא, לפי שהאחוריים שלה, מאירים מאור פנים דאבא. אבל אחורים דאבא, אינם מקבלים הארה ומתוק, אלא מן הטפילה שעברה מן הפנים שלו, לצד אחוריו, כנז"ל כי הוא אינו מקבל הארת פני א"א, רק בפנים שלו, ולא באחוריו. אבל בבחי' אחרת, יש יתרון לאבא על אימא, והוא בבחי' הפנים שלהם, כי אבא נתקן יותר, והיה בו כח לקבל דרך פניו האור העליון, ולכן חזר פניו לצד החזה דא"א כנזכר. אבל אימא לא יכלה לקבל האור אל(א) דרך אחוריה, להיותם יותר עבים וגסים, כדי שיתמעט האור ותוכל לקבלו כנז"ל. ולהלן בע"ה בענין יעקב ולאה, נבאר ענין יתרונות אלו, מה גרעו ומה הוסיפו למטה ביעקב ולאה, שהם בחי' האחוריים דאו"א שירדו למקום הנקודה הי' למטה כנז"ל.