תוכן

ה) ועל ג"ח, הוא החסד. הם הג׳ קוים, שהם האבות, כי צריך להמשיך מהם אל היסוד, להעמידה. וזהו חסד, ר״ל: ח״ס ד׳, שהם אהי״ה הוי״ה אהי״ה, המוחין, חסד זה שהוא המרחם, וזהו ח״ס ד. ועוד, שע״י החסד שעולה ע״ב, היא מתכונות. וזהו חסד שהוא המרחם, וח״ס על ד', שהיא דלה. ולפי שעיקר העמדה שלה, אינו בחג״ת אלא בנה״י שלו, שהם סמכין דילה, על זה לא הוריד החסד עצמו, אלא גמילות. לשון צמיחה הוא, ויגמול שקדים. והחסד שבחסד הוא יומא דכלהו, שעל ידו הם צומחים, ומתפשטים החסדים שבנה״י שלו, שהם עיקר להעמידה. וזהו גמילות חסדים, והחסד אינו משתנה לעולם אורו כלל, אף שמתפשט. ולכך הוא יומא דכלהו.