תוכן

פא) ענין השיר שהוא דינים, כבר בארנוהו. אמנם דע, כי השפתים הם נ"ה של הראש ז"א, ומשתעבד למלכות בימי הגלות, לישק ידיה ולקבל הארה מדרועין דילה, לצורך נ"ה עליונים שבראש שלו. וז"ס שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים, שהם סוד מ"נ העולים מתתא לעילא בסוד אור חוזר. וכן מצינו במשה, שא"ל הקב"ה ונתת מהודך עליו, ומשה עשה בעין טובה, וסמך ב' ידיו עליו, להאיר לו ממקום העליון יותר. אך כאשר המלכות למעלה בבינה, אז היא ד' על ו', בסוד עטרה, והוא יש לו ו"ק לבד שהוא ו', והיא ד' לבד שאין לה דרועין ואז היא מנשקת ידיו דז"א, לקבל הארה מדרועין שלו, שיהיה לה דרועין ג"כ.