תוכן

האמונה והידיעה

האמונה והידיעה, הגם שלכאורה המה הפכיים, אבל כשנעיין נראה שהמה מין במינו, ולולא כן, לא היתה הידיעה משלמת את האמונה, כי כל חסרון צריך להשלימו ולמלאותו במינו דוקא, כמו ששביעה מחכמה לא ימלא צער נפש כי ירעב ללחם, וכדומה. אלא שבכל דבר נמצא גוף ונשמה, ושניהם צריכים מזון וקיום.

ותדע, שמזון הגוף הוא לחם, (ומזון הנשמה) ומזון האמונה הוא הידיעה, ובלעדי הידיעה המשפעת עליה תמיד (בסוד 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית') האמונה לא היתה יכולה לחיות ולהתקיים, ובחסרה השפעה, תחלש האמונה.

ותבין, שהגם שנמצא הרבה חיות בהמזון, כי כל קיום החי תלוי בריבוי או במיעוט, אבל מכל מקום לא יפעל ריבוי המזון בפני עצמו כלל, זולת לפי חוזקו וגודלו של הגוף, ואם הגוף בנוי בחיזוק ימשיך חיות גדול מהמזון ואוכל הרבה, אבל אם בעל גוף חלש אוכל הרבה, לא יתחזק גופו מחמת זה ולא ישנהו ממהותו. כן לפי גודל האמונה במדתה ממש יקבל מן הידיעה והמושכלות, לא פחות ולא יותר.

ואל תתמה, שאם האמונה כל כך משובחת, היה ראוי שתמצא יותר בין בעלי מעלה ורחבי לב, וכפי הראות היא סמוכה בין אנשים שדעתם שפלה, ואינם בעלי מעלה כל כך.

אמנם זה גם כן נמשך מתוקף יחודו ית', שלפניו קטן וגדול שוים, כמו שכתוב (תהלים קלח, ו) 'רם ה' ושפל יראה', כי מי עשה לזה בעל מעלה ולזה בעל שפל קומה, הלא המה מעשיו עצמו, וכמובן שאין גדר הפעולה מבוזה בעיני עושהו עצמו, אם רב הוא אם מעט, ועל כל מעשה יש לו כונה אחת כמובן.

*

וזה שנצטוינו שלא לשמוע שום אדם שבעולם שירצה לחדש מדעתו איזה דבר, להוסיף או לגרוע על מה שכתוב בתורה, ואפילו יתן לנו אותות ומופתים ויעמיד לנו את החמה באמצע היום כיהושע, אלא אנו מדובקים באמונתו ית' ותו לא מידי, 'ומאתות השמים לא תחתו' (ע"פ ירמיה י, ב).

אבל אם אותו האיש מוחזק לנו לאיש ירא ושלם וראוי לנבואה, אז אנו שומעים להוראת שעה, כמו אליהו בהר הכרמל.

ואל יקשה ממה שכתוב (דברים יח, טו-כב), אם יגיד הנביא עתידות ויתקימו יהיה זה סימן שנביא אמת הוא ואליו תשמעון.

תדע שזה סוד השראת נבואה אמיתית אשר גילה הקדוש ברוך הוא לכל הראויים לנבואה, ואם לא הורגלו באלה ואינם יודעים אם רוח נבואה מהשם ית' או אפשר רוח שקר, כמו שכתוב (סנהדרין קב, ב) גבי נבות היזרעאלי שנעשה לרוח שקר בפי הנביאים, והבן. ועל זה גדר הקב"ה את הרוח הנבואה האמיתיות הנשלח מחלקו, וזה, כי הרוח הזה מחויב דווקא להגלות על הנביא ולהגיד עתידות, ולא יספיק זה אם הרוח יברר לו כל העבר וההוה בהארות גדולות ועצומות, אין זה כלל מגדר רוח נבואה, ואל יטעה האדם שרוח נבואה היא, וזה תנאי א' מנבואה.

ותנאי ב', שאפילו אם הרוח מתלבש בו ומודיע הרבה מן העתידות, עדיין אסור לסמוך עליו טרם שנתברר אם יתקיימו כל דבריו, ואם יחסר דבר אחד ולא יתקיים וכל שאר הדברים מתקיימים, מכל מקום אין זה נבואה מן השי"ת, אלא רוח שקר.

אבל אם יתקיימו כל העתידות שגילה לו, אז אדרבה, מצווים אנו מפי הוי' אשר אליו תשמעון. דהיינו, שמחויב הנביא לאמת כל דבריו, ולא יפול חלילה שום דבר ארצה, ופוּק חַזֵּי (-צא וראה) מה עלתה ... ביונה בן אמתי הנביא שרצה להעלים נבואתו, והגם שהיתה לו כוונה שלימה, שלא יהיה קטרוג על ישראל, אי אפשר כלל, ואין אתה רשאי להתחכם נגד השי"ת.

וכמו כן בכלל ישראל המצוה חזקה עליהם מפי התורה 'אליו תשמעון'. דהיינו, אם יגיד עתידות ויתקיימו דבריו, זהו הנביא אשר הבטיחה לנו התורה על ידי נאמן ביתו, 'נביא כָּמֹנִי יקים לך ה' אלקיך' וגו' (דברים יח, טו). ומשם והלאה, כל היוצא מפיו יעשה, ויהיה בהוראת שעה דווקא.