זריעה
וקצירה
יש
בחינת זריעה ויש בחינת קצירה, בסוד 'נוצר תאנה יאכל פריה' (משלי כז, יח).
וההפרש מדרגת הזורע לדרגת הקוצר רחוק כרחוק מזרח ממערב, כי זה בוכה על עמלו, כי מי
יודע מה יולד יום ויהיה חלילה כל עמלו לריק ולאפס, אבל הקוצר מלא שמחה ותענוג על
המצאו קורת רוח בעמלו.
וזה
שרומז הבעל שם טוב אשר בשביל זה אמר המשורר (תהלים קכו, ה-ו) 'הזורעים בדמעה וגו'
הלך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו', הוא לגלות אשר נכון לכל
אדם להאמין אשר אלקים כבר רצה את מעשיך,
וממילא כל עסקו בתורה ועבודה - בחינת אלומות מלאים ברכה ושבע עונג, ורק בדרך אמונה
זו יוכל
לעבוד אלקיו מתוך שמחה של מצוה.
והנה
השכל מושלם בכל בחינות ותענוגים בתכלית ההשלמה, אך בחינה אחת חסרה לו, והגם שבחינה
זו אינה בגדר זיו ותענוג, אבל עכ"פ מרגיש השכל בחסרונו, וזה החיסרון נקרא
גבול או דרגא חיצוני.
ותדע,
אשר כל בני תבל מושפעים דוקא מדרגא זו ולא יותר. והחילוק מישראל לאומות העולם, אשר
האומות אינם בכח ההכנה שלהם למשוך במחם יותר מדרגת החיצוני הנ"ל, משא"כ
זרע ישראל מוכנים למשוך במוחם גם מפנימיות השכל, אבל הפנימיות עם החיצונים הם בסוד
מוחא וקליפא שאין זה בלא זה, ושניהם כאחד טובים, בסוד 'משפטי ה' אמת צדקו יחדיו' (תהלים
יט, י).
אבל כשיושלם אותו היחוד, הרי הזמן בטל, כי כל ענין הזמן הוא המשך תיקון יחוד הזה.
וצריך
לזכור, אשר כל החסרונות והעלמות שבעולם, הן ברוחניות והן בגשמיות, נמשכין ובאים
מסוד החסרון הנ"ל, אשר לתקן זה החיסרון באים כל הרפתקאות שבשתא אלפי שני, וכל
פרט המתאמץ בעבודה ממהר את הקץ, או לפי פרטו, וגם לפי הכלל כולו.