לא כצורינו צורם
'לא כצורינו צורם
ואויבנו פלילים' (דברים לב, לא). כי אל [אולי צ"ל: אצל] עובדי אלילים, צורם ברשותם, כי יוכלו לתעב נפשם בכל
שיקוציהם, וצוריהם בידם, כי כיון שנדבו מרכושם על אלהיהם פעם אחת, נשאר אלהיהם
בידם לעולם. מה שאין כן צורינו אינו ברשותינו, אלא מזדמן ושוכן עמנו באותו עת שאנו
עושים רצונו ומקיימים מצוותיו בכל תנאיו. ואפילו הזוכה לשלימות גמור, באותו רגע
כששוכח אפילו תנאי מצוה אחת, הרי נמצא מרוחק בתכלית הריחוק, כמו שכתוב (ע"פ יחזקאל יח, כד; לג, יב) 'צדקת
הצדיק לא יזכר ביום רשעו'.