תוכן

ה) ונחזור לענין, כי החיצונים כשיש נשמה יקרת הערך ביניהם, שם הם ניזונים על ידה, ואינם מניחים אותה לצאת משם כלל. האומנם כוונתם לטמאה, בכל הבא בידם, כדי שתשאר תמיד בידם. כי הם יראים, אולי יהיה שם זכות באיזה אדם, להוציאה משם בעת זיווגו. לכן כשרואים איזה מקום פגום עד מאד, הם נותנין שם אותו הנשמה, ומניחין לצאת, כדי שתתקלקל ממה שהיתה, ותחזור להם יותר פגומה מבראשונה, כדי שתעמוד בידיהם ימים רבים. והנה שמור סוד זה, כי כבוד אלהים הסתר דבר.