תוכן

יד) אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, הנה גי' הם: יצר, תינוק, ואשה. אשר כ"א צריך שמאל דוחה, וימין מקרבת. והנה מכ"ש אם יתחברו שניהן ביחד. והלא אחות לנו קטנה, כי היא אשה, והיא קטנה. ועכ"ז ושדי"ם אין לה, ר"ת 'שמאל 'דוחה 'ימין 'מקרבת אין לה, הלא ראוי שתקרבנו. וסוד הענין הוא: כי הלא כשכנסת ישראל היא גדולה, וראוי אל הזייג, אז יש חיבוק ונישוק. וסוד חיבוק, הוא לשום שמאלו תחת ראשו וכו'. וענין שמאל דוחה, הוא בסוד חיבוק השמאל, והוא כי בעת נסירת המלכות, אז כל הדינין נשארו בה, לכן כשבא אל הזווג, צריך להרחיקם ממנה, וכמעט שע"ז נאמר, הסבי עיניך מנגדי שהם הרהבוני, כמ"ש בזוהר דאינון מוקדין לי, מתוקף הדינין שלהם. והנה ידעת, כי כל קודם זווג, מתחיל מימין אל השמאל, ואח"כ השמאל מחבק, ואח"כ נשלם בימין. נמצא כי תחלה וסוף הוא ע"י ימין. והנה השמאל שלו נתבסם, ומועיל עתה לבסם הגבורות, ולאכפיא לון. ואז כשמחבק אותה, הנה משים השמאל באחורי המלכות כנודע. וידעת כי שם מקום הנסירה, ושם כל כחות הדינין הנקרא אלהים. והנה ע"י השמאל המחבק אותה שם, הנה הדינין נידחין משם, וזהו שמאל דוחה. ואחר שנדחו, אז ימין מקרבת לזווגה. אמנם זו להיותה קטנה, אין לה שמאל דוחה, כי עדיין אינה ראויה לזווג, לכן הדינין מתרבין בה.