תוכן

י) ונחזור לענין, כפי כמו ששער רישא דא"א כעמר נקי, כן שערות יסוד שלו ג"כ לבנים, וזהו צמר כבשים הלבן, כי כל שערות ע"ק הם לבנים, ומזה הצמר הקריב הבל את קרבנו, כמאמר רז"ל. ואמנם צמר ז"א הוא שחור, רק זקן העליון ושער ראשו, כשהוא בסוד הזקנה, אז מתלבנות, דוגמת סבא דסבין עילאה, רק בבחרותו הם שחורות, ובזקנותו מתלבנות, להיותם קרובים לא"א, כי מיסוד שלו נעשה לו מוחין. אך זקן התחתון בז"א לעולם שחור, אפילו בזקנותו, וזהו להיותו רחוק מלבנונית ע"ק ומבשרי אחזה אלוה. ונמצא כי ע"י קרבן הבל, נתעורר דעת עליון, וניתוסף כח בדעת הז"א, והחזיר ההוא רוחא שם ב"ן במלכות ביסוד שלה, וז"ש וישע אל הבל וגו', ואל קין ואל מנחתו לא שעה. והענין, כי הלא צמר זה היה נמשך מדעת עליון לז"א והוא מ"ה, והנה צמר מ"ה, גי' שע"ה, וזהו אל מנחתו לא שעה וגו'. אך אל הבל שעה, שהמשיכה למטה במלכות, וז"ש הלא אם תטיב שאת, פי': עד עתה העלית שם ב"ן דמלכות שהוא מ"ן שלה, ועקרתם ממקומם הראוי, אבל אם תטיב מעשיך, אז שא"ת פי': תוכל לשאת ולהעלות מ"נ למעלה כהוגן וכראוי. ובזה נבין איסור כלאים, ולמה מותר בציצית. ועיין בחלק א' מספר פע"ח בשער ציצית ושם תמצאנה.