תוכן

ה) וזהו אותה שהיתה תחלה קודם תקון האצילות, בסוד נוק׳ דז"א, כי אז ג״כ קודם התקון. לא היה רק אותו חלק העשירי שלה, שהוא הכתר שבה. והטעם הוא, כי כל דבר לבא אח״כ בסוד תוספת, יש כח להסתלק אח״כ, ע״י הפגם. משא״כ מה שהיה תחלה שרש ועיקר, ולכן נשארו כל אלו הט׳ חלקים שבה, לבא אח״כ בסוד תוספת, כדי שכאשר יחטאו בני אדם, יסתלק כל התוספת הזה, ויפרע מהם. וז״ש, להפרע מן הרשעים, שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות. פירוש: בעשרה מאמרות חלוקים, משא״כ אם היו תחלה מחוברים בסוד נקודה אחת, ומאמר אחד, והבן זה. גם טעם ב׳ מצד עצמם, כי כאשר יפגמו בני אדם, לא יעלה הפגם במלכות, כי הלא יסתלק למעלה, ואז יפרע מן הרשעים הגורמים הסתלקות הזה. אך בהם עצמם אין פגם, כי הלא הם מסתלקים למעלה. הרי נתבאר היטב ענין הנוקבא.