תוכן

כג) ומ״ש מלא רוח חכמה, היינו מצד משה, כי סמך משה את ידיו. כי כמו שסמ״ך על הנון, כן משה סמך על יהושע. וסמ״ך הם נוטריקון שני חיי משה. וכך היה ראוי להיות ליהושע (אלא) להאריך זמן, כדי לעלות ישראל לארץ, ונקצרו לו עשר שנים, ומשה מאיר לו אפילו אחרי מותו, כנזכר בזוהר פרשת חקת דף קכ״א ע״ב, על פסוק הנך שוכב עם אבותיך וקם, וקם שמשא לאנהרא לסיהרא. וזחו שכתוב ויכתוב משה את השירה הזאת. ויצו את יהושע. ויצו חוזר למשה, כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ, דהיינו אחרי מיתת משה. ואח״כ כתיב ואנכי אהיה עמך, ואשר נשבעתי זו אינה קושיא, כי פה אל פה אדבר בו, כי ויקרא אליו ה׳, כי תחלה ומשה עלה אל האלהים, אל בחי׳ אלהים. ואח״כ ויקרא אליו ה׳, שעלה מדרגה אחר מדרגה, ועיין בזוהר יתרו דף ע״ט ע״ב, ר״י אמר, מכאן אמרו חברייא, הבא ליטהר מסייעין אותו, דכתיב ומשה עלה אל האלהים, מה כתיב בתריה, ויקרא אליו ה׳, דמאן דבעי לאתקרבא מקרבין ליה.